מארינה מקסימיליאן בחרה באנגלית לאלבום הבכורה שלה. האם השיקול הוא שיווקי? Step Into My World כך נקרא האלבום – "צעד לעולם שלי". צעד לעולם שלה הוא צעד לעולם הגדול? האם ישראל לבדה "קטנה" על הכישרון שלה? התשובה קיימת בבחירה האומנותית. כשמחברים את היכולות שלה כיוצרת וכזמרת עם ההפקה של עופר מאירי, נמצא המפתח ללכת על אלבום שפניו לעולם הגדול.
לא לשכוח, זהו האלבום הראשון שלה מאז "כוכב נולד". המתינה כמה שנים עד שתרגיש הכי קרובה למהות שלה. לעצמה. מארינה שרפה במות הופיעה בדמות כזו ואחרת, שרה עם תזמורת הג'אז של תל אביב, עשתה אקספרימנט עם נינט טייב, אבל מעולם לא הציגה תעודת זהות בצורת דיסק המכיל שירים שהם ישותה. המפגש עם המוסיקאי והמפיק עופר מאירי הצית את הפתיל, הבעיר אותה – ובאנגלית.
מאירי עלה על הנתיב הדרמטי האישי שלה והעצים אותה. השירים נטענו במתח, זכו לקו אווירה מסגנן. גם אם ידענו על יכולותיה, כאן מקסימיליאן זמרת מליגה אחרת החל מהשיר הראשון כשהיא שרה ב – Take me as far as It can get beyond the bricks of regret בתחינה שיש בה כאב, מתחייבת "לעשות כמיטבה" אחרי הסערה שעברו. חיבור כובש של מנגינה, עיבוד ושירה.
וגם ההמשך Two Pigs אומר: מארינה מקסימיליאן של הגלגול הקודם כבר אינה גרה כאן. שיר על תלות נואשת. הלב שחש "יד שנייה". התשוקה שהפכה שנאה. כמו שהיא שרה היא התכוונה. העיבוד וההפקה הופכים את השיר לדרמה גדולה.
Tango טעון באווירה אפלולית מתוחה מעין "תפאורת הסאונד", שמייצרת נרטיב כמעט כמו סאב-טקסט. שיר על יחסים. למרות קו האווירה המלנכולי משהו – הוא נשמע אופטימי למדי. קרן האור מובילה לפריחה והתחדשות.
המבנה השירי תורם לרעיונות לקלוח. מארינה כתבה אותו מדויק, כדי לאפשר את הזרימה הזו. היא נמצאת בתוך השיר, אבל אינה כופה עצמה עליו, בטח לא רצה לפניו אלא שרה כמו "מן הצד", כמספרת ובמקביל היא חלק מתרחיש מוסיקלי ייחודי, שבו יש מקום למספר-מפיק (מאירי) לבטא את תחושותיו.
I Trust This Man Mother אומר התפקחות של מי שהגיעה למסקנה, כי היא בשלה לאהבה. הניתוח שלה מפוקח ונמסר כדו"ח לאמה: הגעתי לתובנה שתהליך ההתבגרות הסתיים. אני מוכנה לזוגיות שמושתתת על אהבה ומסירות. הגישה הרציונאלית קיימת במשפט כמו That I even admit / I could use somebody to love. גם היא עצמה מלאת פליאה על היכולת שלה להגיע לתובנה שרצונה הוא להיות נאהבת, ולמצוא נשמה שותפה לאהבה, מעין תהליך של סוף חיפוש והסכמה לקבל החיים החדשים.
ב"תסריט המוסיקלי" מזהים קווי מתאר התפורים על פס קול של סרט ג'יימס בונד. הקונספט להטעין את השיר במתח דרמטי (הקצב הבאסי בפתיחה) עובר כחוט השני לאורך השירים החדשים של מארינה, מעין תחושה של שירה בתנועה שמשדרת את הסיפור.
בביצועים של יש משהו מסעיר, אבל ללא גלישה לאובר דרמה. מארינה מצליחה להעביר את הנרטיב כמו השירים זה בעצמותיה, אבל גם בנימה רצינית ומפוקחת.
Russian Canon ברוסית נשמע כמעט נטע זר עממי באלבום, ולא ברור מדוע הוחלט להכניסו. Dream Drill הוא ניואנס של אווירה במגמה עכשווית, פחות מארינה ויותר סאונד אלקטרוני המבטא הזיה.
וחזרה לשירה אישית אינטימית ב – I Know, על יחסים במשבר ("אוהבת אותו כל כך שהייתי חייבת לעזוב"), שרה את צערה באיפוק מרטיט. המעברים – מעודנים, העיבוד משרת את הנרטיב, וזה שיר שאומר – צעד לעולם הגדול. ב – Silence חוזרים למראות הדמיון הפורה לפרוץ על רקע המתנה לילית – "נשבעתי לטמון ראשי מתחת לשמיכה עד שתבוא". המנגינה המפותלת, השירה המעומעמת משהו של מרינה והתזמור העשיר מקנים לנרטיב יופי מיוחד.
Maurin – מסוג בלדות הפופ הנוגות הגדולות, גם היא נוגעת בקונספט שירי ה-007, מסוג השירים שהיית מצפה לשמוע מזמרות גדולות כמו אדל, סלין דיון, מנגינה וביצוע שקורצו מחומרים על-זמניים.
תורידו גבה: כזמרת-יוצרת, יש לה מקום להגיע לליגה הזו, ואם דיברנו על אלבום ישראלי ליצוא, אז הנה – Step Into My World, שהוא Step into the World.

שירים: Hurricane, Two Pigs, Tango, I Trust This Man, Russian Cannon, Dream Drill, I Know, Silence,Maurine