עיון ביקורת
לרכישה >>

חמי רודנר , זמן אסיף (הליקון, אוגוסט 2013)

מוסיקה ישראלית

האם אוזני שומעות את מה שהן שומעות? חמי רודנר שר ביידיש? שפשפתי אותן (את אוזני) ואמנם זה קורה: שיר געגועים ל"סבא חיים", רודנר שר נמוך ומאופק בליווי אקוסטית ומשלב יידיש כמעט באקצנט תואם. מסוג השירים שגם רוקר כמוהו כנראה ממשש את עצמו, כדי להבין שהוא-הוא מי שהכניסו לדיסק.
אחרי 10 שירים שחלקם עברו עלי ברוגע נעים, לעיתים טיפה מנומנם משהו, מגיע מעורר וממריץ בדמות גרסה א-לה גוגול בורדלו ל"אוב לה די אוב לה דה" של הביטלס עם כל הווייב הגברי רוסי הזה. 
אחרי הקשבה ל"זמן אסיף" של חמי רודנר, יש תחושה כפולה: גם של איזו אתנחתא יצירתית ממרום הגיל והתרגיל, גם ניסיון להגיע לדיסק של פופ במיטב המסורת, לנסות לגעת עוד פעם בתמים הזה, שנות השישים, השבעים.
חמי רודנר רומנטי ומתרגש: ב"הכי אמיתי" הוא שר על יחסים בינו ובינה, לחן נוגה-נוגע. סלואו פופ כמו שאהבנו פעם, למעשה כמו שאוהבים תמיד. "לגדול" – צערו של הדובר הבוגר בשיר על התבגרותה הכואבת של הילדה שהכיר, כאשר מאהבה החדש אינו מבין אותה כמוהו. המנגינה הזכירה לי את You Are The Sunshine Of My Life של סטיבי וונדר.
זה אלבום של התרפקות מהולה בעצב. חמי רודנר כואב את סיום ימי התום של האהבה הראשונה ב"אהבה חפוזה" – הפעם בקצב פאנקיי. ("יש מרחק שגדל בינינו/ מרחק שאוכל את שנינו"), מתגעגע ב"השביר הזה", לתחושה שהרגישו פעם של "רומנטי לנצח" – מלודיה מורכבת ועיבוד יפה למיתרים קלאסיים. וגם געגועים לאורו של מגדלור ("מגדלור") ש"קירב לבבות וחולל אהבות".
ויש לו געגועים לילדות ב"זמן אסיף", שזה כפר (קיבוץ), טבע (ריח של עצי פרי), אווירה שעדיין קיימת בתודעה. רודנר מנסה לקרב את הגיל המנטאלי (נשאר ילד) לגיל הכרונולוגי, אבל ההתאמה תתגשם רק בחלום. הדרך לשם אינה קיימת עוד. אין אפשרות להוציא דרכון לתקופה ההיא. הבקשה לפחות – להמשיך לחלום, כי גם בחלום יש משהו טוב.
מנגינה וטון תואמים. מלטף בהרמוניה מחלחלת. גם מהעיבוד (גיטרה) נושבת רוח נעימה מהעבר.
"בדרך לעין גב" הוא זרם תודעה שמתגלגל בדרך ליעד ומגיע מהרהורים על "בתו הקטנה האהובה" אליה הוא בא עד "ארץ מאבדת עברית" וגם הפסטיבל שבו כולם שרים שירה בציבור. "ישראבלוז" הוא חריג – שיר קברטי קופצני בנוסח רוק בלקני מחויך על תיאטרון וולגארי או בעצם מין ספארי, "רפובליקה קומבינה ודמוקרטיה קלמנטינה". ב"שיר שבור" שר רודנר על עוד להקה שהתפרקה בעיר שבה "הבניינים הופכים גדולים והאנשים קטנים" – גם כאן פשטות המנגינה כפשטות הנרטיב במוסיקה שמזכירה את להקת "פונץ'".
זמן האסיף של הקיבוץ הוא זמן האסיף של שירים שונים, שמצביעים על חמי רודנר איש הפופ המתגעגע, שמלקט מעצמו שירים מתוך מבט על עצמו ועל עברו בגיל הזה. בהיבט הזה.  לא אלבום קוהרנטי, אבל יש משהו אמתי בחזרה של רודנר לבסיס.

שירים: הכי אמיתי, לגדול, אהבה חפוזה, השביר הזה, בדרך לעין גב, ישראבלוז, שיר שבור, מגדלור, זמן אסיף, סבא חיים, Ob-La-Di, Ob-La -Da

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *