שני הקווים שביניהם נע בן צוק – בין הבלדה האקוסטית ובין הרוק החשמלי – מספרים לא רק את הסיפור שלו, אלא של לא מעט יוצרים מקומיים, נאמר סינגר-סונגרייטרים, שעדיין לא החליטו מה הם רוצים להיות, והם ממשיכים לנוע בין שני הקווים האלה.
ב"בין שני הקווים" שפותח את הדיסק, שר בן צוק על מעברים בין צחק לעצב, בין ירוק לאפור, בין סיכוי לאהבה שדווקא מחזקים אותו, והוא אפילו "מוצא יופי בעיר". ההמשך פחות אופטימי. גבר בוכה בלילה תל-אביבי. מפנטז, חולם, נחנק. צפוף לו. מגייס את השיכורים למענו. ב"לברוח" מתניע בן צוק את השיר ומעביר הילוכים בעיבוד רוק תזמורתי סוער וטעון מתח בניסיון לשכנע שיש כאן מצוקת אמת קשה. רע עירוני בנאלי שעולה על הכביש הראשי בעוצמה מרטיטה.
ויש לו שירים מהסוג שמכנים "מחאה" כמו "מנהיג", "עדרים", "כמה שזה טוב לנו" שעוסקים ביחיד שמביט על העם ומנהיגיו, שירים סרקסטיים-אירוניים על עם שחי עדיין במדבר ונאחז בעבר, על הון-שלטון, על פוליטיקאים נמוכים.
שירים אחרים מתמקדים באוהב-המתגעגע. "לחזור" הוביל אותי עד Because של הביטלס בהרמוניה, עם צליל חצוצרה של ניב טוהר שמצטרף לאווירה הנוגה. גם "אין לי לאן" הוא שיר טוב ("אני יודע בדיוק מה רצית עם השמלה האדומה שקנית") ולמרות שבן צוק לא כתב את השיר, הוא נשמע כאן מאוד מחובר כיוצר-זמר ששר בעברית כאילו תרגם את השיר הכי מדויק מאנגלית.
ב"זה רק הים סוער" כותב המילים התאהב במטפורה הימית: אונייה בים סוער = הזוגיות. האונייה עדיין כאן, אנחנו בסדר עדיין לא טובעים. יותר מדויק: אם רוצים באמת – אפשר להישאר על הספינה ולא לטבוע. למרות הקשיים החיצוניים שמזעזעים את הסיפון – יש תקווה אם משקיעים.
בן צוק שר בצורה כמעט דיבורית על מי מנוחות בליווי אקוסטי, לא כמי שנמצא באמצע ים סוער. קול נמוך, מנגינה נאה, עיבוד מתיידד וגם גיוון בטון ובהרמוניות השמימיות היפות.
רק בהמשך הקול נעשה יותר מתכוון ודרמטי, במיוחד משפט הקריאה בסיום – "אם נכריע את הסופה, היא לא תשבור אותנו", שמפר את אווירת ההפלגה הדי נעימה בחלק הראשון של השיר.
זהו אלבום של מעברים בין רך לרוק."שלושים" נטען בדציבלים ובמשפטים "רוקריים" כאילו עדכניים המגיעים מאדם שאינו יודע מה צופן לו העתיד – "ואיזה רעל חדש זורם לי בוריד". גם ל"עדרים" משתרבבים משפטים נדושים כמו "לא רוצה לחיות בשביל למות". עם זאת השיר בנוי מצוין.
הטווח הקולי של בן צוק מרשים, מאפשר לו להכיל שירים מז'אנרים שונים הדורשים גיוון במנעד. גם החספוס מוסיף עוצמות. זה בולט ב"שקיעות" ("ניסיתי לחבר בינך לבין הכתב") , מילים ולחן של קובי פרחי – מנגינה מורכבת, קול גבוה וצליל חשמלית מפתיע ומשדרג (פרחי).
הגיוון באלבום הסולו ראשון של סולן "סולמה" מיוחד עד מרתק. יש כאן Integrity של זמר-יוצר בעל נתונים טובים להגיע רחוק ואלבום שמשקף עבודת נגנים תומכת וסאונד מן הטובים ששמעתי במוסיקה המקומית.
עיבודים, הפקה מוזיקלית: קובי פרחי.
רשימת שירים: בין שני הקווים, זה רק הים סוער, לברוח, מנהיג, לחזור, אין לי לאן, שלושים, עדרים, כמה שזה טוב לנו, שקיעות, געגוע.
