שלפתי את הדיסק מתוך ערמת הדיסקים שזרמו אלי בחגים. אסור לשלוח רוק ישראלי אלטרנטיבי בחגים. אסור לשלוח את שני פלג כמתנת חג קונבנציונאלית. היא כל כך ייחודית שצריך להשאיר לה חודש רגיל הכי פנוי מדיסקים מקומיים.
הקול, הסלסול הגרוני המובנה, הזעקה. משהו "דחוף מאוד" קיים בשירים שלה כבר משהמשפט הראשון: "עיניים אדומות רואות עולם בו אני דג קטן". משהו מפתיע סוחף בדרמה שלה, במבנים המוסיקליים. בצורה שהיא עוברת מן השקט אל הסערה, באופן שהיא מתרגמת מראות לתחושה, המשפטים הביזאריים שמסתדרים עם איזה טירוף מבעבע. ה"משיכה" של משפטים כמו בסיפור על השכן ב"הקומה למעלה" שמתחיל ב"אצלנו בבניין בקומה השישית גר בנאדם עם בעיה נפשית", או בשיר "כמו מסך" (על זיכרון שלוקח אותה ללילה טראומטי) הקצב הרוקי הדחוס והצעקה ב"ג'נה ג'יימסון", סיפורה של כוכבת הפורנו – כמו בדמה. ("הלב שלה נפתח כמו חלון אל האור אל החיים" )
שני פלג מוליכה אותך לשבילים צדדיים, שבהם לא ביקרת מעולם. "אורות קדמיים", שמזכיר מעט את אתי אנקרי, מתחיל מתון ומשתנה לדרמטי בסיום. סיפור שיוצא מזיכרונות שוטטות ברחובות אל חשבון נפש של החמצה ("אמרת שכלום כבר לא יעזור לך") . כאן זה הפסנתר שמוסיף יופי לקצב. עוד עיבוד של קובי פרחי שעוטף ומעצים אותה לפסגות הדרמה.
תנו לדמיונה לקחת אתכם למסלולים בלתי צפויים: הסלסול הנוגה שמלווה "עליות בדרך לירושלים" – רוצה לעוף עם מכוניות שניתקות מהכביש. בדמיון שלג גם שאהיד עולה לאוטובוס בדך לתל-אביב ב"קו מספר חמש לעננים" – מנגינה עטופה בצליל מיתרים, המעבר לחשמל מוסיף עוצמה מיוחדת. הקול הגבוה מחלחל אל מתחת לעור. ופתאום הקפיצה הזו בקול לצבע קייט בושי ב"עינייך רואות" – שיר של זרם תודעה על זרמים שמחברים אותה למי ש"עיניו אור" שכמו גל גדול – משאיר הרבה "חופים מאחור". פיוט של מנגינה ועיבוד מעצים.
תגיעו לאלבום של שני פלג, יש בו קילוחים שחוברים לזרמים מיוחדים של מילים וצלילים והופכים את דיסק הבכורה שלה לאחד ויחיד.

רשימת שירים: שבע שניות, הקומה למעלה, ג'נה ג'יימסון, אורות קדמיים, קו חמש לעננים, עינייך אור, כמו מסך, פירוטכניקה, כל מקרה, גשר.

עיבודים והפקה מוזיקלית: קובי פרחי.