My Memories

ניק מילר

ג'אזיס
4/5

ניק מילר כל כך מאוהב בגיבסון שלו, שהוא כותב לה שירים יפים. יש כאן סיפור אהבה. האמת: מזמן לא שמעתי גיטריסט פורט נעימות מלודיות יפות (כן, זו המילה) על חשמלית. לא, לא מדובר באיזי ליסנינג. אבל גם. פרט לקטע או שניים, המוסיקה הזו תגרום לשכנים למעבר לקיר להתאהב. 
ביוטיוב כינו את ניק מילר King Of Moldova. אבל זו אינה מולדובה (משם עלה ב-1978). זוהי יותר הדרך שמובילה מבריטניה של השדוז בואכה אמריקה של סנטנה, עם עצירות אצל ג'ף בק וגרי מור.
הופתעתי לשמוע, שזהו אלבום הבכורה של מילר, מי שהקים בשנות התשעים המוקדמות את להקת "סטלה מאריס". גם אז הוא הלך על רוק מלודי לפי מיטב המסורת של שנות השבעים. אם אלבום בכורה אחרי כל כך הרבה שנים – אז משקיעים. מילר הגיע ל Chris Tsangarides, מפיק ומהנדס צליל בריטי, שעבד בין השאר עם גרי מור, Judas Priest, Yngwie Malmsteen, Thin Lizzy. התוצאה – אלבום מלוטש שנעשה מכל הלב.
רוב האלבום (8 קטעים) אינסטרומנטאלי. הוא הוקלט בלונדון עם נגנים מקומיים. שני שירים מבוצעים ווקאלית ע"י הזמר מייק פרילנדJanes Ayre (סטייל אורייה היפ בתחילתה) ו – Stay Awhile – בביצוע שמזכיר את הקלאסיקות של הרוק הכבד הקלאסי. היצירתיות של מילר הובילה לקטע נפלא בדואט נפלא עם נגן הבס ג'ף ברליןRoseanne, בסיום הדיסק. Sunrise In Paradise כל כך קליט שהוא זורק בעת ובעונה אחת לשירים שונים. אבל Revisions הוא בלוז א-לה גרי מור, ו – Rainbows מזכיר את הסגנון של סנטנה.
אפשר להגיד על המוסיקה של ניק מילר שהיא רוק קלאסי ברוח השישים והשבעים, אבל זו הגדרה כללית מדי. ההשפעות מגיעות מהבלוז של הדרום האמריקאי ומגיעות עד שובלי הגלים של הים התיכון. יש גם פנים "כבדות" יותר למוסיקה כמו ב – Flashback. מה שמייחד את הנגינה של מילר זו הניסיון "לשיר" את המוסיקה בצלילי הגיטרה, שנשמעים מאוד מלודיים בקווי המתאר הבהירים שלהם, ליריים, רומנטיים. טעוני נשמה.

נגנים: ניק מילר – גיטרה, ג'ף ברלין – בס, קרייג אליס – תופים. שירה: מייק פרילנד. פימה שוסטר – קלידים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן