האם אהוד בנאי ידע איזה סיכון הוא לוקח, כשהוא הזמין את פורטיס להתארח בהופעה שלו? אם היה שואל אותי, הייתי אומר לו, דיר בלק, תיזהר אחי. פורטיס הוא גונב הצגות מסוכן. שודד גדול ומוכר. יאפיל עליך, אחרי רדתו –אין לך מה לחזור לבמה.
אהוד בנאי לקח סיכון מחושב. אז נכון: מה לו ולפורטיס? עולמות שונים. ראשים שונים. המפגש ביניהם היה יותר הצדעה מאשר חיבור אורגני. פורטיס אכן נתן הצגה גדולה, שרף הבמה, השאיר שובל של אש ותמרות עשן, אבל אהוד בנאי כיבה את השריפה של פורטיס כמו כבאי ענק. בערב הזה – המנגינה הייתה כולה שלו. מנגינה גדולה, יפה, סוחפת. מלהיבה. ההיסטוריה של המוסיקה המקומית כמובן רשמה: אהוד בנאי ורמי פורטיס על במה אחת. לא בטוח שחיזיון כזה יקרה פעם שנייה.
ערב מענג עבר עלינו. אני לא בטוח שזה ההרכב שרץ עם אהוד בנאי (8 נגנים), אבל ככה צריכים לשמוע את אהוד בנאי, היוצר והזמר הכל-כך ורסטילי, שממשיך להיות הנציג האמיתי של המוסיקה הישראלית הים-תיכונית, שאצלו תמיד נשמעת אותנטית ומקורית להפליא.
סגנון בפני עצמו. עולם ומלואו של שירים, סיפורים, צלילים. בבואה של ההוויה המקומית מזווית של משורר פופ. דילן מקומי. אהוד בנאי, אם לומר את זה בפשטות – הגיש בראשון את ההופעה הטובה ביותר שקיבלתי ממנו אי פעם, אנרגיות מוספות, עיבודים עשירים, שמחת חיים.
מה אגיד – שגיליתי אהוד בנאי חדש? ממש לא. הישן והמצוין, אבל תמיד יודע להתחדש, ובהרכב הזה הוא מצליח לחבור אל הקלאסי ולהוציא מהשירים הישנים את המיטב בעיבודים שמקיימים יחסים של אהבה איתו. ובמשפט אחד לסיום: ערב שראוי לחיים ארוכים.
גיל סמטנה – הפקה מוסיקלית ובס
ערן פורת – תופים
אלעד כהן – בונן – כלי הקשה וסאמפלר
ביל צור – קלידים
נושי פז – גיטרות
ניצן – חן רזאל – כינור
מאיה בלזיצמן -צ'לו ושירה
גליה חי- ויולה וקולות.
שירים: סרט רץ, אל תפחד, מתי תבוא, עבודה שחורה, פרפרי הקצב, פלורנטין, זמנך עבר, אבן ספיר, עיירה בדרום, יוצא לאור, החבר ואני – פורטיס, תחנה סופית – פורטיס, אין קץ לילדות – פורטיס, ג'מלי פורוש – פורטיס, כמו ציפור, כולם יודעים, גוש דן, היום, מי תהום, אביא לך, דוד ושאול, אסתר הדרן: עיר מקלט, טיפ טיפה
צילום: מרגלית חרסונסקי
