The Voice

טום ג'ונס

מגיע ל-2 הופעות
0/5

תקראו לו סופרסטאר מזדקן. השאלה אינה אם אתה מזדקן, אלא איך אתה מזדקן כסופרסטאר. לזכותו של טום ג'ונס ייאמר, כי הוא מנסה להזדקן צעיר. הוא ביצע קאבר לשירו של פרינס "Kiss" עם להקת הסינת'פופ ארט אוף נויז. הוא נשמע אנרגטי וטעון מתמיד ב"סקס בומב", שיר בסגנון האוז בשנת 2000, אבל הוא יודע שהקהל בנוקייה ידרוש ממנו "דליילה", למרות שהוא כבר מזמן רצה לקבור אותה.
אם "דליילה" לא תגיע, לפחות Green, Green Grass of Home , להיט הקאונטרי הותיק שג'ונס הקליט ב-1966. ובטח – Not Unusual . וחסר לו שלא ישיר את Daughter Of Darkness.
סר טום ג'ונס הוא זמר מאוד אקלקטי. תנו לו לוולשי הזה לשיר קאונטרי בלוז מיסיסיפי של Jessie Mae Hemphill, והוא ייקח את האתגר ויישמע כמו פריצ'ר אמריקני. הוא מגיע לכאן גם לשיר מ – Spirit in The room, אלבומו ה-39 וגם מ – Praise and Blame הקודם, אלבום בהשפעת מוסיקת הגוספל.
באנציקלופדיות הוא מופיע לעיתים תחת המשבצת של Rock. ברור שמדובר באבחנה כללית. יש טענה שאומרת שאם טום ג'ונס היה מקליט שירים יותר אפטמפו רוקנרוליים – הוא היה הופך מתחרה רציני מאוד לאלביס. בפועל הוא התחרה על הקהל של אנגלברט הומפרדינק, שזה יותר מה שנקרא MOR – מידל אופ דה רוד, והיום פופ "אדאלט קונטמפוררי".
אצלי ג'ונס יושב חזק על איזה זיכרון מהשישים-שבעים, משהו באזור של מה שנקרא "הפלישה הבריטית", לאמריקה. הוא וולשי במוצאו, יליד 1940, (בשמו המקורי תומאס ג'ון וודוורד) נגע כמעט בכל ז'אנר – פופ, רוק, מיויסקלס, קאונטרי ועד דאנס וטכנו. למעשה, סגנונו נבע מקולו – בריטון צרדרד וחסון, גרון עמוק עוצמתי – כמעט ללא ניואנסים. ג'ונס תמיד העדיף ביצועים ספקטקולאריים דרמטיים על פני אינטרפרטציה. על הבמה – ג'ונס מכר דימוי סקסי לא מעודן אם בחולצה לא מכופתרת או בטוקסידו – וקנה לעצמו עדות מעריצות, מהסוג שמשליכות תחתונים על הבמה. ג'ונס דילג על טרנדים, הצליח לרכוש מעריצים חדשים.
Sir Tom Jones. בן 73. למעלה מחמישים שנה בעסקי הבידור. אפשר לדבר על תחייה מחודשת. הוא קורא את הביקורות הכי טובות על ההופעות שלו עכשיו, בגיל הזה. הזמינו אותו ל – The Voice בבי.בי.סי. אולי כדי להבהיר מי כאן ה – The Voice. בונו כתב לו את Sugar Daddy אחרי שהם נתקלו זה בזה במועדון לילה בדאבלין.
Spirit In The Room האחרון שלו מכיל קאברים ללאונרד כהן, פול מקרטני וטום וייטס. ההפקה היא של Ethan Johns איתן ג'ונס מי שהפיק ל"קינגס אופ ליאון" וללורה מרלינג. ג'ונס מדגיש כי היה זה איתן ג'ונס שפנה אליו, אחרי ששמע "משהו חדש" בקולו. האזינו לשירים רבים. בהחלטות הבחירה שותף גם בנו של ג'ונס, מארק, המשמש גם מנהלו האישי.
את Run On, משלב ג'ונס בהופעה, אחרי שהוא מסביר כי זה היה שיר הגוספל האהוב על אלביס פרסלי. כששניהם הופיעו בלאס וגאס, המלך שאל את ג'ונס, אם הקליט אי פעם אלבום של שירי גוספל. ג'ונס זוכר כי השיב לו – זה יגיע יום אחד. זה קרה ב- Run On.
עכשיו הקול מגיע להופעה. האם קולו של ג'ונס ממשיך להיות אטרקטיבי ב-2013 כמו שהוא שהיה בשישים? כוכב כמוהו לא יהמר. וחוץ מזה, איך אפשר להחמיץ את מי שהאדון ג'ונס עדיין מעורר אצלו לחלוחית של געגועים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות