בשכונה המוסיקלית של דודי לוי פוגשת הים תיכונית את הגיטרות החשמליות. אבל הסיפור אינו הולך למקומות המוסיקליים הים תיכוניים המוכרים, הגם שאפשר לעשות בשיר שימוש להמנון חאפלה.
מה הסיפור? במרכזו ילד שכונה חריג שעושה הכל כמו כולם (ברומא תתנהג כרומאי), מחוספס מבחוץ, אבל אף אחד לא שם לב שהוא שונה, יוצא דופן. בלב מתרחשים אצלו דברים אחרים – חש בדידות וניכור מהסביבה הדוחה בה יד רוחצת יד (הפרוטקציות, שמור לי ואשמור לך) מחכה להזדמנות לעזוב. כמו רבים מקווה לרגע הזה – "רק יהיה לי עסק אני טס מכאן עם פלסקוב". פלסקוב הוא המוסיקאי שעובד עם דודי לוי. הכנסתו לשיר יכולה להתפרש כסוג של רמיזה, שכותב השיר (דודי) מזוהה לחלוטין עם איש השכונה, שאף אחד לא שם לב לרגישויות שלו, כי הוא מתנהג כמו ערס. עד כמה שאני מכיר את דודי לוי – זה לא הוא, אבל בואו נניח, שבהזדהות שלו עם דמותו של איש השכונה הוא כולל גם את סביבתו האישית.
בגבה של המוסיקה נושבת כאמור בריזה ים תיכונית, אבל החספוס הקולי של דודי לוי הוא חריג (בטח אינו הסלסול הנפוץ) ההצטרפות של זמרי השכונה (מודי בר און, דן תורן, מאיר גולדברג, גיל רון שמע, ג'קי לוי) מוסיפה לשיר תבלין מקומי עממי יפה. לא בטוח שכולם ירדו לדקויות והרגישויות של השיר. מה שכן בטוח: השכונה של דודי לוי תגיע באווירת חאפלה מרעננת להופעה שלו.

דודי לוי – "שכונה של איש אחד" – הקליפ