לקחו אותי באוטובוס תיירים לשמוע אופרה בעכו העתיקה, כלומר לא ממש אופרה, אלא קטעי אופרה צבעוניים וקליטים להאזנה קלה עם זמרי האופרה באחד האולמות העתיקים של המתחם היפהפה.
גם אני נמנה, מודה ומתוודה, על כל מי שזקוקים לאטרקציה כדי להאזין לאופרה. השירה הפומפוזית מעולם לא שכנה במערכות השמע שלי, ורק לפעמים, איזה טנור ענק העביר בי צמרמורת או שהוא העלה חיוך על דל שפתי בגלל התיאטרליות המופרזת שבשירתו.
עכשיו רוצים להעביר את החוויה האופראית, למקומות שמעניקים להם תפאורה הסטורית להגברת החוויה. מצדה הפכה כמעט משכן לאופרה הישראלית. גם הצפון עושה שריר: כשמגיעים למתחם עכו העתיקה, מזהים את הפוטנציאל הטבעי. יש תחושה, שוולפנג אמדיאוס מוצארט ממש ישמח להגיע למקום הזה עם כל זמרי האופרה.
לא די שהוא והאופרה ישמחו: המטרה היא לשמח הרבה תיירים. כן, אופרה הופכת לאטרקציה תיירותית. גם חנה מוניץ, מנכ"ל האופרה הישראלית, לא תכחיש. גם היא מעוניינת להנגיש לקהל את "דון ג'ובני",  "הריקויאם" ו"חליל הקסם" של מוצרט בחצר האבירים תחת כיפת השמיים.
היא צודקת: מי שאינו שוחר אופרה בדם, מחפש ערכים אטרקציוניים מוספים כדי להגיע למוסיקה הזו. ההפנינג לא פחות חשוב. גם כששלושת ענקי הטנור (פברוטי, דומינגו, קרראס) שרו, לא האזינו להם ההמונים בלה סקאלה, אלא תחת כיפת השמיים, גם במגרשי כדורגל.
בעכו העתיקה רוצים תיירים, והרבה תיירים. הפסטיבל לתיאטרון בעכו התחיל מיוזמה אומנותית ליצור תיאטרון אחר. האופרה הישראלית מתחילה מיוזמה תיירותית להביא קהל חדש לעכו ולגליל במיזם שמשלב תרבות בתוך העיר העתיקה. מה רע? אין רע. תפסת שתי ציפורים – שיחקת אותה. אטרקציה תיירותית? במקביל יצרו במקום בחדרי הצלבנים מיצגי אבירים בנוסח משתאות אבירים ב"אווירה היסטורית". בשם עידוד התיירות – הכל עובד. מצד שני, קיטש הוא חלק מהתרבות, תקראו לה עממית או פופוליסטית. אני בעד.

התוכנית לחגיגת מוצרט בעכו כוללת את האופרה דון ג'ובאני, הרקוויאם, חליל הקסם.

וידיאו
קטע מתוך חליל הקסם – מלכת הלילה: בביצוע אביגיל גורטר

סרנדה של ג'ובני מתוך האופרה דון ג'ובני בביצוע עודד רייך
קטע מתוך חליל הקסם: פפגנה ופפגנו בביצוע טלברגמן  וגבריאל לובנהיים

חצר אולמות האבירים -דואט מתוך דון ג'ובני בביצוע עודד רייך ודניאלה סקורקה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

האופרה הישראלית בעכו העתיקה