אחינועם ניני הודיעה כי לא תשתתף בטקס פרסי אקו"ם הקרוב שעתיד להתקיים ב-3 בפברואר, זאת לאחר שנודע לה, כי פרס על מפעל חיים יוענק למוזיקאי אריאל זילבר. זילבר מוכר בדעותיו הימניות הקיצוניות, וניני מקדמת את תמיכתה הנלהבת בשמאל. ניני פרסמה הנמקות. היא לא קראה להחרים את "זילבר האמן", אבל יצאה נגד הכרת הממסד במי שדיבר נגד הומואים, ערבים, ״פושעי אוסלו״, צה״ל, עובדים זרים, טען שיגאל עמיר, רוצח רבין אינו גרוע מכל רוצח אחר…
אחינועם ניני אינה זמרת מחאה במובן היצירתי של המילה. אין לה ברפרטואר שירים נגד הימין הקיצוני, היא לא תופיע בכיכרות כשהיא מזמרת שירים המביעים התנגדות על פגיעה באוכלוסיות חסרות מגן. היא לא חיברה המנון בעד צדק חברתי, אבל היא אישה פוליטית מעורבת במלוא מובן המילה, משתמשת במעמדה כזמרת מפורסמת, כ"סלב" להביע את דעותיה הפוליטיות. מה רע? אין רע. מותר לה. הייתי אומר: רצוי אפילו שכל מפורסם באשר הוא יביע את דעותיו, אם הוא חושב שהוא תורם תרומה לחברה.
אחינועם ניני הייתה יכולה לקבל את הפרס ולהשתמש בבמה הזו כדי לומר את דעתה על הענקת הפרס לזילבר, אבל היא העדיפה להפיץ את דעתה על עצם הענקת הפרס – באי הגעה למעמד. באמצעות החרמה.
כשברוס ספרינגסטין תומך בהתלהבות בברק אובמה, הקהל בארה"ב מקבל את זה באהבה ובהתלהבות. פה עדיין כל אמירה פוליטית של זמר מעוררת מהומות בתקשורת, שנשארות כנראה נחלת התקשורת. מהומות פוליטיות של זמרים טובות לשעתיים-שלוש שהן מככבות בתקשורת. כי אצלנו אין ממש תרבות יצוקה של מחאה פוליטית. מבחינה זו, אני מצדיע לכל זמר שאינו חושש להגיד: אני חי במקום הזה, וחשוב לי להיות מעורב, יהיה ימני או שמאלני.
יגידו לי: מה אתה דורש מזמרים? הם צריכים להתפרנס. זיהויים עם מחנה כזה או אחר עלול לפגוע בפרנסה. לא סתם יובל בנאי שר "למה לי פוליטיקה". אבל אם כבר עולים על במה מול 100 אלף – למה לתת הרגשה של פלקטים מזמרים? איפה הזמר שייתן להנרגיש שהוא יורה דברים נוקבים, שיזעק את הכאב, שישיר את מעיו, שיקרע להם את הצורה?
אנחנו דלים בזמרי מחאה אותנטיים. מעולם לא צמח כאן בוב דילן מקומי. אולי מאיר אריאל, אבל הוא היה משורר מתוחכם מדי מול הממסד. אהוד בנאי הוא זמר מחאה אותנטי, "הדג נחש" יכולים ללמד הרבה להקות מהי שירת מחאה, בטח שלום חנוך, גם מוקי. אבל אלה לא יגיעו להפגנות. הם גם דואגים לפרנסה שלהם. כל המייק-לאב-נו-וור, זה משהו שלא ממש נקלט באדמתנו עקובת הדם. מזמרים דורשים לבדר, להנעים, וככה, פחות או יותר הם מגיעים לפעמים לכיכרות כבדרנים מתנדבים. לא טרובדורים שבאים באמת לזעוק את זעקת המחאה האם להיות בדרן שמאלני זה עד כדי כך מסוכן?
אחינועם ניני כמו אריאל זילבר אינה חוששת. יכול להיות שכיוון הרוחות השתנה. קהל משלם בשביל ההנאה נטו. כשהוא מגיע לזילבר, הוא רוצה לשמוע את זילבר המוסיקאי-הבדרן שעושה שמח. הוא לא שילם בשביל לשמוע מה הוא חושב על התנחלויות וערבים. תנו לו זילבר נטו, והכל בסדר. כנ"ל – אחינועם ניני. מה זה אומר? שלקהל כבר לא מזיז מה זמרים חושבים ועם מי הם מזדהים. העיקר שיעשו לו גוד טיים. למה להם פוליטיקה. שהאייפון יצלם כמו שצריך, שיהיה מצב רוח טוב, ושיחזרו הביתה בשלום.