אביב מגיע, ושוב אירוויזיון בא. משעמם לא? מצבנו שם דומה בערך לכדורגל. אפילו לגמר איננו עולים. בכדורגל אין תירוצים. ניצחון הוא ניצחון. באירוויזיון תמיד אפשר להגיד, שכל העולם אנטישמי, ושאנו עם לבדד ישכון, ובכלל זה לא הזמן לצפות לדוז פואה, כי פוליטית אם מחפשים דרך להודיע לנו על כך שאנו עם לבדד – אין כלי טוב יתר מאשר תחרות פופ בינלאומית המגיעה לבתים של מאות מיליונים.
האם מיי פיינגולד תחלץ  עם לבדד  מצרה? קראתי כבר חוות דעת: הפעם נשחק אותה. זה השיר הכי מתאים לקבל הרבה דוז פואה. לא בטוח, אבל אשמח להתבדות.  טקסט  על אישה שחשה קורבן של אהבתה – שהיא (האהבה) "אהבה מורעלת" ועל כך שהצד שכנגד מילא אותה ב"חטאים" ושהיא לא ”חיה בשבי" – עשוי ליצור הזדהות. מצד שני, כל זמרת שנייה בפופ המערבי שרה שירי שברון אהבה כאלה.  בכלל, המלודרמה הזו נשמעת קצת עשויה. אינסטנט, עוצמה רוקית + קצב דאנס והקול הנמוך המתכוון – מכווני מטרה מדי, גם אם פיינגולד שרה בעוצמה ואנרגיה ראויים.
כמה מעצבן – עירוב של עברית ואנגלית. הגיע הזמן שנתחיל לצאת מהסגר הפטריוטי הזה. אם אנגלית – אז עד הסוף. עברית מחזירה לעם לבדד ישכון, והאוקראינים והרוסים לא ממש יעניקו לנו ניקוד על המלל המוזר הזה.
התחושה אחרי הקשבה לשיר היא של – נורא רוצה לזכות. מאוד מהוקצעת, אבל גם צפויה. אם המלודרמה השבלונית הזו תעלה את פיינגולד לגמר – דיינו.