ב"ליידי אין רד" להיט ענק ב-86, ירד כריס דה ברג לשוטט בהיכל התרבות. נבלע בתוך הקהל שנשפך עליו, הצטלם, התנשק, התחכך. מבקר לא נחמד כתב בזמנו: למה "האישה באדום" בכלל רקדה עם הדה-ברג הזה? השאלה היא למה הוא התכוון – למראה פקיד הבנק של הזמר האירי בן ה-66 או לסגנונו המלו-מתקתק. הקהל שהגיע להיכל התרבות היה ככל הנראה סוקל את מבקר המוסיקה. מבחינתו האיש נראה ושר נפלא.
כריס דה ברג, איש הפופ, יוצר-זמר, לא היה מעולם אהוד במולדתו, בריטניה. אבל שאר העולם חיבק אותו , אפילו בארה"ב היו לו שני להיטי ענק. "האישה באדום", כמובן ו – Don't Pay the Ferryman בתחילת השמונים. אוהבים אותו בכל מקום על הגלובוס. מנורבגיה עד ברזיל. הוא לא ידע שבפעם הראשונה שלו בישראל הוא יפגוש את אחד הקהלים החמים ביותר שהוא פגש בקריירה שלו. האמנתי להתרגשות שלו.
גילוי נאות: במשבצת הזו של פופ Adult Contemporary, כריס דה בורג אינו מהאמנים שהמתנתי לבואם. הייתי מתרגש לשמוע את אלטון ג'ון או את סטינג בהיכל התרבות. כריס דב ברג, רומנטיקן אירי רגשני בעל קול גבוה מרשים המגיע עד פלצטים, אמנם ממלא את ספריית התקליטים והדיסקים שלי, אבל עד שנודע כי הוא מגיע לישראל, הם צברו אבק. לא שהשתנה אצלי משהו בצורה קיצונית אחרי ההופעה בהיכל, אבל הופתעתי מהיכולת של דה ברג להלהיב קהל בתזמון הנכון, בטונים הנכונים, בג'סטות הנכונות בליווי הרכב של ארבעה נגנים, שהעניק לו את מה שהוא צריך. כאן אין שום מקום לטעויות – לדה ברג יש את זה – היכולת להגיש מוסיקה, לדבר אל הקהל, לתת לו תחושה שהוא מרגיש הכי נפלא איתו. דה-ברג עושה הכל, כדי שהאיש בשורה האחרונה בהיכל יצא מרוצה. הוא אף היה ער לבלגן בקופות, שגרם איחור של כמעט שעה בפתיחת המופע, ובמקום ההפסקה שתוכננה שלח, כמו מנהל עבודה מתחשב, את חברי להקתו לנוח על כוס בירה, והמשיך לבדו עד שהנגנים שבו לבמה.
הניסיון לרצות את כולם הוביל את כריס דה ברג ללהיטים שלו, בלדות ושירים קצביים מכל אלבומיו, מוסיקה בהשפעה קלטית, נגיעות רוק (בלהיט – Don’t Pay The Ferryman) ואפילו מחרוזת קאברים מפוספסת ומיותרת של שירים ביניהם שירים של הביטלס מתוך האלבום Footprints 2, ובסיום שירים שהרימו את הקהל כמו Snows Of New York, Go Where Your Art Believes.
יסלח לי טעמי האישי, אבל יש לו ויכוח עם האנרגיות שזרמו מכריס דה ברג, מהקול הגבוה שליטף את הקהל, מהווייב שאחז בו. רבים מהקהל הזה נכנסו להיכל עם דמעות של סבל וזעם בעיניים, אחרי מה שהלך בקופות (***) ויצאו עם חיוך ענק של סיפוק. כריס דה ברג? לפני שהוא יספר על החוויה בישראל לנכדיו, הוא יתכנן את ההופעה הבאה שלו כאן. אני חותם על כך.
*** בשעה 21.32 אחרי שחלק מהקהל תפס את מקומותיו, הכריז כרוז מטעם ההפקה שההופעה של כריס דה ברג תתאחר בין השאר בגלל המעבר לשעון קיץ 😉 מי שראה את התורים והלחץ בקופות באותה שעה התגלגל מצחוק. הבעיה לא היתה בשעון הקיץ, אלא בפשלה של הקופות בהיכל התרבות, שלא הצליחו למסור בזמן את הכרטיסים. מצב חובבני עד פרימטיבי. הגיע הזמן למצוא שיטות אחרות להנפיק כרטיסים לרוכשים באמצעות האינטרנט – כמו למשל בשיטת חברות התעופה: שילמת, הדפסת והגעת להופעה בלי מריטת עצבים. למי ששילם במיטב כספו לא מגיע לעבור את הסבל הזה.
צילום: מרגלית חרסונסקי
האלבום – "הדרך לחופש"
Waiting For The Hurrican
The Spirit Of Man
Up Here In Heaven
Missing You
Ship To Shore
The Mirror Of The Soul
Carry Me Like A Fire In Your Heart
The Escape + Jig
Greater Love
Already There
The Fields Of Agincourt
The Road To Freedom
Spaceman
My Fathers's Eyes
Ballroom Of Romance
Borderline
Madley: Blue, Let It Be,Lady Madona,Long Train
Lady In Red
Africa
Say Goodbye To It All
Don't Pay The Ferryman
High On Emotion
———————-
Snows Of New York
Go Where Your Art Believs
Africa,Say Goodbye,Dont Pay The Ferryman
