טובים השניים. בשניים מתחזקים יותר. וכשיונתן רזאל מוסיף קולו, הדכדוך והתסכול נכנעים לתקווה. טל שגב מספר לנו שקרה לו משהו טוב – "בזמן האחרון אל עצמי התקרבתי / קרוב לים שמתי את מחשבותיי". יאוש בגלל חום? בגלל עייפות? שנגחך קמעה? ומה בדיוק הביא לשינוי הזה לטובה? השלמה בינו לבין עצמו? בין עצמו ובין אלוהים? גם וגם? מה שברור הוא שמצא פתרונות שלא היו נחלתו עד לנקודה זו בחייו. עכשיו נפתח פרק חדש, מתחיל להיות יותר שלם עם עצמו, פחות מקטר… התגלות של ממש.
צליל הפתיח הזכירו לי את "מעבר לקשת בענן" ("הקוסם מארץ עוץ" עם ג'ודי גרלנד) המוסיקה נוגה אבל משוחררת מטראומות, מלאת כוונה, שירה מטפסת בסולם הרגש. למרות הטקסט הצולע, שגב ורזאל נפגשים באמצע הדרך ומתחבקים מתוך הזדהות ואמונה בטוב. נשמע כמו פסקול של מחזמר של פעם שחותר להפי אנד בתזמור מעצים. יש הפי אנד. מה עושים עם שיר מחבק כזה? להיט לפלייליסט? המנון המתחזקים? מקבלים אותו כמו שהוא.