אני זוכר את המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser מהופעתו בבארבי ת"א לפני שנתיים (אוגוסט 2012 – ראו ביקורת למטה) עם להקת The Walkmen. הרכב איני ליגת על. כתבתי אז: זמר ששם דגש על כול צליל שנכנס למיקרופון שלו. זה נשמע כאילו הוא שר בהצגה של חייו. מי שישווה את קולו בתקליטים הראשונים למה ששמענו בבארבי – יקבל קול הרבה יותר בוגר אמוציונאלית. איך להגדירו – הקרונר המודרני (Crooner) של הרוק.
הלהקה הודיעה על הפסקה ללא מגבלת זמן. שלושה מחבריה הכריזו על אלבומי סולו. פרט להמילטון גם וולטר מרטין ומתיו באואר נכנסו לפרויקטים עצמאים. אוהבי The Walkman ילכו, נדמה לי קודם כל להמילטון. המילטון הצהיר שהוא רוצה לגוון, להגיע אפילו עד הסגנון של פרנק סינטרה בשירי האהבה. אני מקשיב לשיר הפותח AM 5. שיר אפלולי בו פסנתר פוגש מתרים כלי מיתר. לא פרנק סינטרה, אבל שיר אהבה חריג. נשמע כמו שיר מתוך מערבון ספגטי. “I Don’t Need Anyone” נשמע משהו בין פופ טום ג'ונסי לאינדי רוק. The Smallest Splinter מציג את הפ הספרינגסטני שלו.
ועדיין ישנם די והותר עקבות ללהקה שממנה יצא. הקיף עצמו במוסיקאים מיומנים ומקצוענים כמו Rostam Batmanglij מ"ומפייר וויקנד". ניכר שהמילטון מנסה להוכיח כי המוסיקה החדשה שונה ממה שעשה בעבר. שיר כמו I Retired מעיד על המאמץ בשילוב של סגנון דו-וופ קאונטרי רוקנ'רולי. שיר שמנסה לתהות מהות הקיום האנושי.
I Retired from my fight
I retired from my war
no one knows what i was fighting for
i don't even know myself anymore
all the water in the ground
someday'll dry up and die out
all the fire in your heart won't help!
all the smoke up in your head
ב"שעות שחורות" מהלך המילטון בנתיבים שונים שמנסים לחבור למוקד אומנותי אחד, לא תמיד בהצלחה. גם כך,
כמעט כל שיר בפני עצמו נשמע כאילו הוא שר בהצגה של חייו, ממש כמו בהופעה באוגוסט 2012.
1. 5 AM
2. The Silent Orchestra
3. Alexandra
4. 11 O'Clock Friday Night
5. St Mary's County
6. Self Pity
7. I Retired
8. I Don't Need Anyone
9. Bless Your Heart
10. The Smallest Splinter
צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: Eleven O'clock Friday Night
