עמיר בניון שר את סיפור יוסף, בן הזקונים של יעקב, ואחיו. מה יום מיומיים? פרשנות חדשה? דגש על הנמשל? מוזר, דווקא בימים אלה של מבצע "צוק איתן" שככו השנאה והקנאה בין בני ישראל, אבל בניון שר אותו כאילו אנחנו בימים רגילים, שאינם מלאים בתחושת אחדות כמו עכשיו. אולי הוא מכין אותנו לשגרה הממשמשת ובאה, כאשר הקנאה והשנאה ישובו לשדותינו.
לעצם העניין: לא משהו לכתוב עליו הביתה. זה עמיר בניון המספר האמוציונאלי, שמעלה את הסיפור על מסלול קצבי בעיבוד מערבי-אוריינטאלי, טוען אותו בדרמה. מסלסל מליבו. הנקודה היא שהנרטיב נשמע לא יותר מאשר פרפרזה אקראית על הסיפור המקראי – ללא ערך מוסף. השירה התחושתית מהדהדת אבל לא פוגעת. גם המוסיקה – אינה מובילה למקום מיוחד.
ויחלום יוסף חלום, אז קינאו בו אחיו/ ויאמר אליהם שמעו נא החלום/ והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה/ ונזקפה אלומתי וגם ניצבה והנה
אלומותיכם אז תשתחווינה לאלומתי כי אין זקופה ממנה/ ויאמרו אחיו הלמלוך תרצה נא, ויוסיפו עוד שנוא אותו
ויחלום והנה שמש ירח כוכבים/ כולם אליו משתחווים, מלך העולם אבל שנוא/ על אחיו כולם
ויראו אותו אחיו עוד טרם שיקרב/ ויתנכלו להמיתו, בואו נמית אותו/ נקבור את חלומו איתו
ויאמר ראובן לא נכנו נפש/ זרקו אותו לבור עם עקרבים ורפש/ רק דם אל תשפכו ויד אל תשלחו בו/ מצערו של אבא אנה אברח
אז למכור אותו בלב גמרו כולם/ את כתונת הפסים הם טבלו בדם/ אבא זאת מצאנו, השל בנך היא זו/ טרוף טורף יוסף
אלומותיכם אז תשתחווינה לאלומתי, כי אין זקופה ממנה/ ויאמרו אחיו הלמלוך תרצה נא/ ולא יוסיפו עוד
