הקול הזה שמחלחל בחספוסו המסתורי שר "זה כמעט בלוז". נכון, זה לא ממש בלוז. הקול כבר בן שמונים שנה, רוצה לעשות בלוז, כי עולמנו מלא בלוז. מה שהוא ראה, מה שהוא חושב, מה שהוא מרגיש, המסקנה שהוא מגיע אליה:
"אין אלוהים בגן העדן / אין גיהינום מתחת / כך אומר הפרופסור הגדול / כל מה שיש לדעת/ אבל הייתה לי את ההזמנה/ שהחוטא אינו יכול לסרב/ זה כמעט כמו ישועה / זה כמעט כמו בלוז / זה כמעט כמו בלוז"
ליאונרד כהן שר את הבלוז שלו. העיבוד הוא כמעט בלוז. יותר שנסון. קצב הבס שמוליך את השיר. יותר ליאונרד כהן מבי בי קינג. הטון הנמוך, האפל הזה. הקצב האיטי. שר מציאות נוגה, לא משתנה.
האלבום יוצא יום אחרי שמלאו לו 80, שנתיים אחר Old Ideas. תשעה שירים בהפקה ובכתיבה משותפת של פטריק לאונרד. 36 דקות. תקשיבו פעמיים, תחזרו להאזנה שלישית. הוא יגדל עליכם.
"צרות פופולאריות"? (שם האלבום) השיר A Street נכתב תחילה לאחר אסון ה-11 בספטמבר. ("המסיבה הסתיימה, אני עומד בפינה שבה היה רחוב") Nevermind מכיל קול של זמרת בערבית (דונה דלרוי) ששרה על הגליה ובגידה בזמן מלחמה.
לאונרד כהן אינו איש של מניפסטים פוליטיים. ברוחו נשאר הבוהמיין הנודד, איש שהתנסה בזן הבודהיסטי, פילוסוף. משורר בתוך-עצמו-הוא-גר. הגיע לגבורות בעולם הרוק, אבל הוא מאט. "אני מאט את המנגינה, אף פעם לא אהבתי את זה מהר", אמר לאונרד ב – Slow, השיר הראשון מבין 9 שירי האלבום. "אתה רוצה להגיע לשם בקרוב, אני רוצה להגיע לשם אחרון". לטון הנוגה נוספת צבע קולי נשי, צליל אורגן המונד שמייפים. לאונרד כהן בגרסת "סע לאט", אבל  זה לא הגיל שדופק בדלת. הוא פשוט אוהב את זה Slow. זו גם העצה שקיבל מאמא שלו. זה מגיע גם בהיבט ארוטי. הוא אומר לה "תני לי להסדיר את נשימתי, חשבתי שיש לנו את כל הלילה". כהן מדבר על איטיות כדרך חיים, ניסיון לשוט בזמן.
כהן כרגיל אינו ממש שר, הוא חצי שר, חצי מספר-מדקלם. זה סוד קסמו. הוא מתבסס על הפקה מוסיקלית, אבל כזו שאינה "פולשת" לטקסטים שלו, אינה מאפילה, אלא נשמעת אורגנית. השיר A Street מלווה בצליל קלידים והרמוניות קוליות בסגנון soul דרומי. You Got Me Singing מעוטר בצליל הכינור של Alexandru Bublitchi מההרכב שלו, באוריינטציה של מוסיקת קאנטרי. My Oh My מזכיר את סגנונו של ניל יאנג. ב – Did I Ever Love You נוספו הרמוניות נשיות ברוח שנות השישים.
זה אלבום לאונרד כהני מובהק. יש בו זרימה מופלאה של יוצר שמממזג תבונה ותחושה, שנע באפיק המוסיקלי המוכר שלו, המקצב האיטי הקסום, המנגינה הפשוטה הכובשת, ההרמוניה המרככת והבריטון הנוהם הנמוך הנוגה האצילי הקסום. כמה מענג לחבור לצרות של לאונרד.

1. Slow
2. Almost Like the Blues
3. Samson in New Orleans
4. A Street
5. Did I Ever Love You
6. My Oh My
7. Nevermind
8. Born In Chains
9. You Got Me Singing