ריח של ים

מיקי גבריאלוב

עננה
4.5/5

עוד שנייה יגיע סתיו, שר מיקי גבריאלוב. המוסיקה – עולם יפה נטול טראומות ובלגנים. קליטה, סמבאית מחויכת, צליל חצוצרה מאיר של עדי מאירי. גם כשגבריאלוב שר "היא אומרת לי שנמאס לה כאן" ו"זה מקום מוטרף וגם מסוכן" בשיר הפותח, המוסיקה מדיפה ניחוח ים-תיכוני, שחובר ללטינו האפרו קובני, ויש כאן מה-זה אווירה אופטימית.
עושה חשק לנסוע עם המנגינה לאיים טרופיים לחגוג ללא דאגה. קליט, מזיז. בינתיים נסתפק בכביש הראשי המקומי, ברחבת הריקודים הקרובה. אנחנו כאן לזמן מוגבל. אז לא איים רחוקים, אבל לא כדאי בינתיים ללכת לים?
ים. הו, כמה ים יש בשירים החדשים של מיקי גבריאלוב. כמעט בכל שיר אהבה/אכזבה מאהבה הוא מפליג. זה מתכתב עם הניחוח הים-תיכוני, שעוטף את המוסיקה החדשה שלו, שחוברת גם למלחינים יווניים, ומיוחד אלני זיגורה בשלושה שירים.
המילים אינן חצובות מסיפורים אישים. גבריאלוב כותב באוריינטציה של בלדות עם, טריטוריית מוסיקת הפולק. אמיתות השלמה עם גורל כמו: "יש ייסורים בעולמנו/ ותמיד פה הם יהיו/ כמו נחלים זורמים בחיינו/ לעולם לא ייעלמו// כל הסירות חזרו אל המזח/ השחף מצא מחסה/ אהבתי גוועת לנצח/ מה כבר אני אעשה"
"ריח של ים" אכן מעוגן באגן הים התיכון בלחן נוגה, שחובר לנמל פיראוס בקישוט יפה של חליל ניי. גם "זו את" (לחן: אלני זיגורה) כתוב בטקסט מהסוג הפולקלוריסטי-אוניברסאלי. גבריאלוב מכוון לשם.
צערו של יענקל'ה רוטבליט חלחל לליבו של מיקי גבריאלוב ב"אהובתי", השיר היפה ביותר באלבום. הלחן, הטון משדרים את עומקו. האם לגיטימי לייפות את העצב? הדיכוטומיה הזו קיימת בשיר הזה. הכאב קשה, הצלילים, גם כשהם אינם מביעים שמחה, יפים בעצבותם. גבריאלוב העניק לעצב טעמים אקזוטיים. הוא שלח את הלחן לידידיו המוסיקאים בטורקיה. הם הוסיפו את חלקם. גבריאלוב בישל. יצא תבשיל מפולפל. קול התפילה המצמרר של מחטף דאמיר. צליל הניי של טורקר דילאטיר שמוסיף קו עצבות.
האלבום הוא בעיקר מסע מוסיקלי למחוזות האהבה (תרתי משמע) אליהם הוא קשור, תוך הקפדה על עיבודים פונקציונאליים עשירים, שמדלגים על מחסומי הזמן. אנחנו נשארים באזורי ארצות הים. "כמו שאני אוהב" מפליג לחופים אפרו קריביים בצליל רגאיי מצהיל שחובר לחאפלה המקומית במילים "אל תחיה על הקצה/ רק אהבה תמיד תרצה". "עצב בנשמתו", בלחן מקדוני, הוא שיר שמתנקז בעממיותו לאזור הזה. השמחה העממית היוונית ממשיכה לשכון אצל מיקי גבריאלוב ב"שלום לך אהבה" (לחן: Vasilicia Constantinsco), אבל זה נשמע שיר אקראי לעומת "עד הסוף נלך", בלדה פסנתר שקטה, מנוגנת יפהפה ע"י יואב פולאצ'ק, שגם עיבד.
ההמשך כמעט באותה אווירה – "את רחוקה" (לחן: Haris Vartkourtis) בפריטת גיטרה מעודנת. וגם הסיום בלחן ים-תיכוני – "מאור הלבנה" בלחנה של אלני זיגורה, עוד שיר אהבה שתואם את קו האווירה הפולקלורי-יווני-לדינו-טרובדורי של האלבום. עברית יפה חוברת לטעמי המזרח מעודנים, אם תרצו – תרכיז מוסיקת עולם של מוסיקאי, שיוצר באוריינטציה של מכנים משותפים. מענג.
חריג יפהפה: אריק איינשטיין עם מיקי גבריאלוב שרים "הנך יפה רעייתי", שיר שהוקלט שישה חודשים לפני מותו של אריק כסקיצה, והושלם לאחר מותו עם נגנים ששיתפו אתו פעולה בעבר יצחק קלפטר הנפלא בגיטרה, שם טוב לוי בחליל, יוני רכטר בפסנתר פנדר רודס ומיקי עצמו בגיטרה אקוסטית וגיטרה בס. לא רק הלחן עושה את הביצוע הזה לייחודי ומפעים, אלא העיבוד, שלקח אותו למקומות של מוסיקה ישראלית במיטבה, ואריק שר בצורה,  שאנחנו כבר רוצים לשמוע את האלבום המלא שלו ושל גבריאלוב שלא יצא.

שירים: היא אומרת לי, אהובתי, אור עולה, עוד שנייה יגיע סתיו, ריח של ים, זו את, כמו שאני אוהב, הינך יפה רעייתי – אריק איינשטיין, עצב בנשמתו, שלום לך אהבה, עד הסוף נלך, את רחוקה, מאור הלבנה

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן