ההופעה

צליל מכוון

3/5

צליל מכוון חוזרת. יצחק קלפטר – גיטרה ושירה, שם טוב לוי – קלידים ושירה, שלמה יידוב – גיטרה ושירה.

יושבים בבית הקפה, עוד יום של שמש יפה, ואנחנו כאן ביחד מנסים לתפוס קצת נחת"
הקהל יושב במועדון מנסה לתפוס קצת נחת עם מוסיקה מהעבר. במסגרת קדחת הרטרו, מתכנסת השלישיה מדי פעם להבהיר שחבריה לא יחמיצו את הגל.
רוצים לומר: גם לנו יש מניות מושקעות בנכסי הפופ הישראלי. גם לנו מגיע דיווידנד. והם צודקים. חוץ מזה, הקהל בכזה מוד שהוא לא מוכן לשמוע שומדבר חדש, ובטח לא על נשנושיםו ויין. ולא חשוב שהסמבה הזו – "סיפור של יום" – מנוגנת בלי פרקשנס. אפשר לבקש קצב גם מהקהל. והעיקר שיהיה קצת נחת מכל השירים הישנים.
שלמה יידוב חמוש באקוסטית, שם-טוב נושף בחליל צליל רך וענוג. כולם שרים "ימים לבנים ארוכים כמו בקיץ גלי החמה, שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר". למעשה, זמרינו לא צריכים לסיים שורה ראשונה. הקהל ימשיך. מה טוב ומה נעים שירת רבים גם יחד.

וגם קלפטר, שפורט "לוקח את הזמן" שומע את המועדון שר. "אם אני רואה אשה פנויה, אני שואל אותה מה בנוגע, אם שואלים אותי מה השעה, אז אני טוען שאני לא יודע".
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן, אומר השיר. אני לא בטוח שקלפטר השתתף אי-פעם בטיול מאורגן, אבל הוא בטח לוקח את הזמן . בפולק-בלוז מיוסיק שהזמן עדיין לא הרגו.
"צליל מכוון" לוקחים את הזמן העכשווי ומנגנים להנאת הקהל, שמתרפק על העבר. מזלם שזמנם לא עבר. אין כאן שום בשורה יצירתית. שלושתם צברו הרבה שעות של מיחזור החומרים הפופולאריים. עושים את הקלות שבהתרפקות לנסבלת. לא לשכוח ש"צליל מכוון" מעולם לא הייתה הרכב יצירתי, בניגוד ל"מאחורי הצלילים" ו"קצת אחרת". כמו פעם, כאן מדובר באיחוד כישרונות וחומרים אישיים לצורך ערב משותף, אלא שהפעם, זה ערב במסגרת קלאסיקה ישראלית נוסטלגית. אנחנו שומעים את גרסת 2006 לשירי השבעים. יידוב חוזר למקורותיו במקצב הצ'קררה, שמי לוי ממשיך לחלל בקווים מלודיים. והוא יודע לעבור לאילתור ג'אזי יפה. הצירוף יידוב-לוי לוי מוליד גם בערב הזה צבעים יפים. פולק רוק מהסוג מחניף.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות