בן נרדי, סולן שלישיית "האנשים הפשוטים" שרבט דיכאון מחויך. אני אבוד. אני זרוק. אני מורד באהבה. אני לא קשור לעולם. קסם הנעורים פג. ישן בתוך מערות. מה נותר? רגע, רגע: למעשה, התכוון להמנון הנואשים שישירו יחדיו ליד מדורות: "מי שמרגיש לא קשור שישיר פה איתי". ואכן השיר הנשמע יותר הקלילות הנסבלת מאשר הסבל עצמו. ההשוואה בין אליהו הנביא שברח מאיזבל למושא השיר שבורח מהמלכה שלו מפחיתה את משקל הרצינות של השיר.
המוסיקה קלילה, מושרת בטון נמוך, אדיש ושווה נפש עד לבית שמתחיל ב"זיכרונות", שמכניס את השיר להילוך שני ומעניק לו אופי של פולק-קאנטרי בניחוח של שיר שיכורים רוסי (ה"היי היי היי")
הימנון? הסימטריות של השיר אכן הופכת אותו המנון עממי שיכול לשמש כל מי שעדיין לא החליט מה עושה עצמו אחרי שפג קסם הנעורים, ועדיין מרגיש חופשי ולא מוכן לחיים – לעשות מה בראש שלו.
בין הסדקים של העולם נופלים אנשים/ ואני אחד מאותם אבודים/ מנסה למצוא את דרכי חזרה/ אבל אין כבר לאן ואולי גם מעולם לא היה
הקסם פג שוקע אבק נעורים/ ואני עדיין יתום מאישה וילדים/ כשהשמש שוקעת מגיע הזמן לחבק/ אבל אני מורד באהבה מיום ליום אני רק מתרחק
לא קשור לעולם/ לא קשור לשום דבר
זיכרונות מוטבעים בקירות/ אני נמלט להרים וישן בתוך מערות/ כמו אליהו הנביא שברח מפני איזבל/ כך מהמלכה שלי גם אני מסתתר
אנשים נופלים בין הכיסאות/ לא כולם מצליחים אחר כך לעמוד/ לכל אותם אנשים ובעיקר בשבילי/ לכל מי שמרגיש לא קשור שישיר פה איתי
לא קשור לעולם/ אני לא קשור לשום דבר/ לא קשור לעולם/ אני לא קשור לשום דבר
תגובה אחת
כנראה שלא נשמע להקה של ממש בתקופה זאת של חיינו.
לחבר'ה הנחמדים הללו אין סולן , אין איכות כתיבה יוצאת דופן ובסך הכל אין לשיר הזה באמת שום דבר, חיכיתי וחיכיתי והשיר לא בא.