השיר מחזיר לאלבומה של תמי ענבר מ-2009 שנקרא "שלך". ענבר שרה מאזור הדמדומים של יחסי הבינה-בינו. מהלכים משובשים. המילים משדרות מועקה, צער, חסר, בלבול. געגועים, כאב. מנסה לצמצם מרחק בינה ובינו. האובססיה להיות באזור הזה אינה מרפה. בשירה השברירית, מביעה ענבר תחושה של כיליון הגוף מול תשוקה בלתי מוגשמת.
ענבר שרה חלום של עוד פגישה עם אהוב שגר בתוכה. היא בחרה ב"סערתי" כשפת האהבה הנואשת של אלתרמן ("כי סערת עלי לנצח אנגנך" מ"פגישה לאין קץ") ההתנגשות הסוערת מתורגמת בפתיחה לצליל תעשייתי כבד, קונטרסט לקול הרך-מלחש "חשבתי אותנו צוחקים". העיבוד מייצר-מגביר את הסערה הגדולה בהמשך – מ"אבדה דרכי הלילה" בצליל דיסטורשן.
רן שם טוב הוא המוסיקאי מאחורי הסערה הזו. העיבוד שלו לשיר הוא חלק אינטגראלי מהקומפוזיציה, מוסיף נדבך משמעותי מאוד, מאפשר לענבר להביע אותה סערת נפש עליה היא שרה מבפנים, בלי לטפס לטונים גבוהים.

סערתי כל הלילה/ אין בי גוף/ בקושי אוויר/ לנשום אותך שוב/ אתה גר בתוכי./ חשבתי אותנו צוחקים.
חלום על עוד פגישה/ ושלבשתי לכבודך/ בין הסדינים, הלבנים והקיצים/ הבוקר כבר עלה.
אבדה דרכי הלילה/ חלומות/ שנלקחו מנימי נפשי/ ומישהו/ ליטף ראשי/ ליטף את ראשי/ חלמתי אותנו צוחקים