שרה ברייטמן משתלטת על רפרטואר מעורב, קלאסי קל. היו לה דברים נהדרים במיוסיקאלים של אנדרו לוייד וובר. אבל היום היא מאמינה בכל מה שנשמע לה יפה. היא שרה ברגש רב "פיגליו פרדוטו" של בטהובן ו"בהיר יותר מחיוורון" של פרוקול הארום, את "לה לונה" לפי דבוז’אק ו"יריד סקרבורו", אניו מוריקונה ורחמנינוף. העיבודים די צפויים, והטווח הנהדר שלה לא מתאים לכל דבר. במקום להתרכז בפרשנות (מו במקרה של רחמנינוף) היא עסוקה בהתייפייפות באסופות פופוליסטיות, כדי למכור כמה שיותר.
