תומר יוסף כתב על איש פוליטי קטן מנקודת מבטו ("אני איש קטן"), מנקודת הדובר שבשיר ("תראה מה שנהיה ממך") שמבחינתו הוא הלך להיות ראש הממשלה הבא. יוסף מחייך כול הדרך אל רצפת הריקודים על חשבון האנשים הקטנים בביצה הפוליטית המקומית. הסטירה פחות מעניינת את יוסף, נדמה לי, מאשר התמהיל המוסיקלי שהוא רקח עבור האיש הקטן שלו – רגאיי-חסידי-היפ הופי. מהמרקחה יצא משהו מדליק, מלודי, מחיך, מזיז עד סוחף. יוסף יודע את העבודה. הוא אימץ בצורה מאוד אפקטיבית מיקס של השפעות שמגיעות מעבר לאוקיינוסים. גם מי שהיה איתו באולפן נהנה להפיק את הקצב המעורב הפריך הזה. פוליטית, שומדבר לא השתנה לנו. מוסיקלית, יש על מה לספר.