במסגרת הקאמבק הנצחי (הלהקה הוקמה ב-1989) ממשיכים הפורטרטים בקו הפאנקיי המלודי שלהם, שחור ועברי, אנרגתי ואופטימי, והפעם הצעה שהרוב לא יסרבו לה: במקום לבכות, הבה נשיר, נרים ידיים, נגביר קצב לרגליים, ובקיצור זה הזמן לצאת לבלות, כי רק עכשיו יאירו לנו השמיים. נו, כזה מסר אופטימי מזמן לא שמענו, מה שמעביר מיד למוסיקה. אולי כאן קיימת ההצדקה לקאמבק. מה אגיד: זה יכול להיות שיר החתונות הבא של ישראל, לא במובן החפלאי, אלא הפאנקאיי, באמת יכול להחזיר צבע ללחיים. אם יהיו לפורטרטים ורון רוזנפלד עוד כמה להיטי פאנק כאלה, אז יש סיבה לקאמבאק.
