בדפי תעודת הזהות המוסיקלית העשירה של שם טוב לוי (ששת, קצת אחרת, הסדרה עמוד האש, בלילות הסתיו, הנסיך הקטן) אפשר להטביע חותם נוסף: המוסיקה שהלחין ועיבד לסרטו של בני תורתי "כיכר החלומות". אולי בפעם הראשונה, לוי מחבר את פסיפס השפעותיו למיקבץ אתני הכולל קשת הגוונים שמרכיבים את עולמו המוסיקלי. גם הנגנים באלבום הם קיבוץ גלויות אתני יפהפה.
למוסיקה בדיסק החדש יש חיים בזכות עצמה, גם ללא הסרט. לוי שמנגן בחלילים ובפסנתר, מחדד את האוריינטציה האתנית שלו, הים-תיכונית, הערבית, הבלקנית. כמוסיקאי פופ וג'אז, לוי מצליח לערבב צבעים, לחבר המלודי, ההרמוני והקצבי.
"כיכר החלומות" הפותח הוא מנגינה נוגה באילתור מלא הבעה בחליל הניי של אמיר שהסר. ההרמוניה מערבית, הניחוח מזרחי, וביחד יצא משהו אותנטי. הקטע השני "חגיגה", קצבי יותר, מפולפל, מושפע יותר מסולמות ערביים. הסאונד נהדר. צליל ההקשה של זוהר פרסקו נקי ופריך.
וההמשך: אקורדיון ומוסיקה במקצבים בלקניים טיפוסיים. "אוגלם" הוא הקטע היחיד ששם טוב לא הלחין לסרט. כתב אותו הכנר סניה קרויטור, בנו של נגן האקורדיון בדיסק אמיל קרויטור, שניהם יוצאי מולדביה ושותפים לפרוייקט. הקטע מזכיר את המוסיקה של ברגוביץ בסרטים של קוסטוריצה. סניה מצטרף לאלי בן עמי בכלי מיתר (גיטרה, זאס, עוד, ג'ומבוש) ב"ארץ קטנה", בלחן מינורי של לוי.
הנגינה בחליל ניי, בכינור ואקורדיון בסגנון צועני מוצלחים. הם תורמים לגיבוש הצליל האקזוטי בדיסק. החריג הוא כשלוי שר "שובי לביתך", בליווי של זוהר פרסקו. התיזמור מנסה לשמור על האחידות של הצליל, ובכל זאת שירה במילים לא מתלבשת כאן, ככה שטוב לחזור לקטעים הכליים של "שערים פתוחים", ול"סופיה הקטנה" לשילובים הנוגים והנוגעים בין כלי מיתר לחליל ולקצב אדמתי, למנגינה והאילתור של "הבנאים". לוי מתפתל בין סימטאות אתניות, אבל נשאר על הדרך הראשית שאומרת פתיחות של מוסיקאי מערבי שממשיך במסע המרתק של חיפושיו על פני מוסיקת העולם.
