"בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר" הוא הקטע המסיים. שיר מס. 20 בדיסק החדש. תקשיבו למס. 19 "לא יכול לישון", פרץ רגשות ובכי אדיר, ותבינו למה הגאון הזה, קובי "סאבלימינל" שמעוני, הרגיש-חשב שהכל הולך להיגמר לו. בסופו של דבר, האיש מבקש כוח להמשיך (שיר שלישי). מתברר, שאחד כמו סאבלימנל מועד פה ושם, אבל קם בגדול על הרגליים. יש לו הכוח, למרות המשברים הגדולים.
למעשה, כמעט לכול אורך הדיסק שופך הסאבלימינל את מצבור תסכוליו, ביאוסיו, פחדיו. זה נפתח ברעמים גדולים שלא מבשרים טובות. הכוכב לחוץ, נשבר לו מהכול, מאנשים, מהמדינה, מקבוצת הראפרים שהוא הקים (תאקט). המון בעיות בהצלחה מולידות דברים שכואבים ליוצר המופלא הזה, לטעמי הראפאר הכי מוכשר/אטרקטיבי שנולד כאן, בעל אנרגיות מוספות, מוסיקאי שלא מפסיק לחשוב איך לשדרג את נוסחאות ההיפ הופ ולהעניק להם עושר.
בלי סוף אורחים באו לפרוייקט הזה, משפחת תאקט, הצל, סיוון, שי 360, גבריאל בטלר, איציק שמלי, גיא בוסקילז, וגם דיויד ברוזה, דוד ד'אור, אלון דה לוקו, שלומי שבת וכוח עזר מחו"ל בדמות הראפר הענק WYCLEF JEAN.
צלחתי את הדיסק בהפסקות לתה, קפה ותפוחי עץ. 20 קטעים 75:33 דקות. יש תמורה עבור הכסף שמבקשים עליו. סאבלימינל עשה הכול שיצא דבר מהוקצע. השירים, הסאונד, האורחים. הלהיטים ("קלאסית ופרסי" עם מירי בן ארי), ההשפעות (אני שומע אצלו סול מיוסיק א-לה קרטיס מייפילד, ב"היי סקסית"), הסיפורים, הוידויים, שירי המחאה. ההתחשבנויות. יש לו הרבה מה להציע, לשפוך והוא שואל הרבה שאלות על מהות הקיום שלו. שירים על פולחן אישיות, על החלום להגיע לשלמות, על היחס בין חלומות להישגים ולהצלחה ("פרופורציה") על שחיקה, על יחסים בינו ובינה שעלו על שרטון, על ארץ קשה ומבאסת (הקונטרסט היפהפה בין הקול הנשי והראפ ב"מקום מושלם", התפילה-חאפלה ב"ארץ אהובה" עם שלומי שבת), על מצב הראפ ("אל תהיה תינוק, אחי") וגם יש לו סיפור עצוב על בחורה שאכלה הרבה חארה בחיים ("מפה לשם")
סאבלימינל שוזר סימפולים יפים כמו הפתיחה מ"הפרח בגני" בשיר הדאנס הלטיני "טורו". וכמובן – ראפ עם הרבה ראפ אבל לא רק. דוד ד'אור מקשט פה ושם ברקע בקולות אופראיים, צליל ערבי, דיויד ברוזה מצטרף לדואט, העיבודים מגוונים, לעולם לא חוזר על עצמו.
אם הייתי לוקח שיר אחד לאי בודד, אז זהו מס. 17 "יותר מדי", שיר על העומס הגדול בקיום היומיומי. יש יותר מדי מהכל שר סאבלימינל, ויכול להיות שיש אפילו אחד יוצר מדי בדיסק החדש שלו, אבל זה לא השיר הזה, ראפ יפהפה, לא כוחני, בעיבוד מעין-פלמנקו.
ואז מגיעה ההתפרצות (דראמה, בכי, שיברון לב) ב"לא יכול לישון", שיר חריג מאוד בדיסק עם דגימה יפה מתוך ""הכינור הנודד" של זוהר ארגוב, וגם הפי אנד – "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר". ומי שחשב שסאבלימינל גמר – שיאכל את הכובע. הוא כאן, עם האלבום הזה – בגדול.
מה היינו עושים בלי סאבלימינל? האמת היא שקשה היה להמציא אחד כמוהו.
