המשורר והפזמונאי הוא בראש ובראשונה בעל מקצוע, שדרכו האומנותית מוקדשת לשירים.  גם רוטבליט הוא בסופו של דבר כותב בשיטת "טיילור מייד". זה אומר התאמה ללחנים שונים, למבצעים שונים, לסגנונות שונים, אם כי מעולם לא בשיטת הקונפקציה.

מה החוט המקשר בין הסמבה של "לקחת את ידי בידך" (ששרה יהודית רביץ) "בוקר של כייף" – רוק ("תסלם"), "יש לי חולשה לרקדנים" פופ-דאנס-פאנקי (ריקי גל), קפה טורקי – סלסה (אטרף). אז זהו, שהקשר מקרי בהחלט.
רוטבליט הוא באמת פזמונאי לכל עת, לכל נושא, לכל מצברוח, ואני נזהר שלא לומר – לכל זמר, למרות שברשימת שני הדיסקים יש יותר ממגוון מייצג של הזמר העברי, למעשה שדרת זמרים ארוכה ביותר, ואפילו שיר הנושא את השם "שיר לכל עת" – לראשונה על תקליטור – הוא דואט לא הכי צפוי של מרגלית צנעני ומיקי גבריאלוב (נכתב לשבוע הזמר העברי – 2001), גם הזמר המכונה מזרחי/ים-תיכוני – מיוצג כאן בשיר "אלה" בדואט של יוני רועה ודקלון. שלומי שבת שר "איפה את אהבתי", שיר מחאה נשי ("נשים יפות .. הן לא מוצאות מקלט")
רוטבליט ידע לרקוד אל אולם החתונות המזרחי, וכמה מדהים העיבוד הקצבי האוריינטאלי שנעשה ל"בין לבין" ששרה קורין אלאל, ומצד שני, שירים שונים ששרה אלאל  – "ימי הפרח והאהבה" ו"ספינת השוטים" .
הומור וקריצת עין לא חסרים לרוטבליט  – "דר' יארינג", ששרה חווה אלברשטיין. הוא ידע להיות רומנטיקן ונוסטלגיקן ב"ואת חוזרת לשלכת", אחד מהשירים היפים שלו, שאריק איינשטיין שר, ולאו דווקא מהכי מוכרים. 
כפזמונאי שכותב לכול עת וזמר – לא הכול מוצלח. "השיר שהוא שר לי בגשם", ששרה נורית גלרון, לא יכנס לרשימת שירי הזהב שלו. "מה יש לך קזנובה" של צמד דרום נשמע היום מרופט. "יש לי יום הולדת" של "אחרית הימים" הוא טקסט שגרתי ומטה.
כאן אולי כדאי לנפץ מיתוס על סוגיית האינטראקציה מילים-לחן. לא תמיד טקסט טוב עושה גם את המוסיקה לכזו. כנ"ל מוסיקה – טקסט.
אבל כמה שירים יפים יש באוסף הזה – קחו, למשל, את "היא חזרה בתשובה", שמתי כספי הלחין ושר ברגישות מופתית. כאן רוטבליט – לצד האשה (החרדית) האם הוא מזדהה? אני הזדהיתי ומזדהה.

להיטי נצח: בואו נמנה אחדים שמופיעים באוסף – "כמה טוב שבאת הביתה" – שלום חנוך, שיר מאוד ישראלי לטעמי (על הדאגה שאופפת את כולם ליקירים), "באה מאהבה", שבתות וחגים", "סוף לסיפור" , "כמו אל מים" – יהודית רביץ (איתה יש לרוטבליט אינטרקציה מיוחדת), "ימי הפרח והאהבה" – קורין אלאל", "שיר לשלום" (משתתפי הסרט "הלהקה"), "רואים רחוק, רואים שקוף" של שמוליק קראוס – כאן בגרסה מצוינת של מאיר בנאי, המוכרת פחות, "סוס-עץ" גם הוא של קראוס -כאן בביצוע אריק איינשטיין, ועוד אחד מהקלטה של המופע הפומבי של אינשטיין ושלום חנוך מ-1979 – "אני רואה אותך בדרך לגמנסיה", שיר חרמנים נוסטלגי מקסים.
וגם "דרכנו" עם שרית וינו אלעד וחני פירסטנברג, שהלחין יזהר אשדות, "דברי שרציתי לומר לך" המרטיט של יהודה פוליקר, שיר על אי היכולת להגיע לשלמות בחיים, וגם זה מהשירים היפים ביותר שבהם התממש החיבור המיוחל של מילים-לחן. האם כותב המילים יכול לחוש מתי שיר הולך להיות שלאגר? מסופקני, אבל העובדה שרוטבליט עומד מאחורי כול השירים היפים האלה, אומרת שהוא בא ממקומות שסללו דרכים טובות ורבות השראה למלחינים והזמרים שאימצו את שיריו.