הדיסק יצא ב-1994, והוחזר בצדק למדפים. טרנר ושול מנגנים טנור סקסופון כל אחד בסגנונו, ובלי להאפיל זה על זה. הצליל של שול עמוק ואפל יותר, מזכיר את הצבע בן וובסטר. טרנר מוציא טונים יותר גבוהים. השנים ניגנו כמעט ללא חזרות, אבל נשמעים כאילו הם שנים ביחד. גם הריתם סקשן מאחור, קווין הייס בפסנתר, לארי גרנדייר בבס ובילי דראמונד בתופים נשמע כמי שהכי טבעי לו להתחבר לצמד שמנגן באיכויות גבוהות. זה מלנכולי, בלוזי, היפנוטי, שעושה לך חשק להישאר איתם שעות.
