רינגלידר אנד טורמנטור

מוריסיי

הד-ארצי, Attack
4/5

גורל בשביל אחדים זה להציל חיים/ בשביל אחרים זה לסיים חיים"

המשורר מוריסיי ממשיך להיות נפעם. בואו נגיד – משורר הדיכאון מוריסיי, מגיע לשיאי המלודרמה באלבום הזה. לא מוגזם לומר שהוא משתוקק להגיד לנו כמה רע לו. זה בדיוק זה. ולמעשה, כל השירים אפופים באווירה הנכאים שהוא מנסה לשדר. מוריסיי נשאר זמר הפתוס הגדול ביותר של הבריט פופ, המאסטרו של הרגשנות.
אין כאן הפתעה. הוא תמיד היה כזה, גם בשעותיו הגדולות בהסמיתס. בשביל להגיד דברי ייאוש צריכים מוסיקה שתתנגן ותחלחל. ויש לו את זה הפעם בגדול –  כשהוא נאנח על מר גורלו בעולם הזה. יש כאן כמה שירים שמכניעים רגשית כבר בהאזנה ראשונה. למשל שיר רחמים עצמיים כמו "אלהים יקר, עזור לי" המינורי בליווי צלילי המונד וכינורות (עיבוד של אניו מוריקונה), ותופים שנכנסים בדיוק במקום. מרגש ממש. גם ב"החיים הם דיר חזירים" הטונים האלה אינם זיוף. אם מכונת האמת שאני מחבר למוסיקה שאני שומע תקינה – מוריסיי כנראה יצר את אלבומו הגדול ביותר.

הטון הטעון מגיע גם ברוקנ'רולים המנוגנים ע"י חטיבת גיטרות מצוינת – ב"בעתיד כשהכל יהיה בסדר", גם ב"לעולם לא יהיה גיבורו של מישהו" בעיבוד מפתיע לפסנתר, מלודרמה שמוריסיי לוקח אותה אל שיאי הרגש. ושיר אהבה אחד שהוא שר נמוך בקול מקונן – בעיבוד טעון אווירה – "בשבילי את יצירת אמנות".

השיר "ברחובות שרצתי בהם" עושה את העור שלך ברווזי. זה יכול להיחשב אלבום המשך ל- You Are The Quarry שיצא ב-2004, אבל הוא הרבה יותר אישי מבחינת מוריסיי, למעשה הרבה יותר חזק, קלאסי.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות