איש גמלוני משהו, מנגן באקורדיון, בלי מניירה אחת של כוכב, מאחוריו נגני מיתר מופלאים. והוא מנגן את המוסיקה שהוא עף איתה – מוסיקה של פיאצולה לאקורדיאון, בנדוניאון, פסנתר ותזמורת מיתרים. לא מזמן ראינו את רישאר גליאנו בארץ עם התזמורת הקיבוצית. אבל שביעיית הנגנים הזו הכי מתאמה לו, במיוחד כשמדובר בגדול מלחיני הטנגו, אסטור פיאצולה שהיה ידידיו של גליאנו. הדי.וו.די הוקלט במהלך טור מוצלח מאוד (סולד-אאוט) ב-2005. הערב כלל כמה קלאסיים של פיאצולה, קונצ'רטו לבנדוניאון ותזמורת, "מילונגה דל אנג'ל", "ליברטנגו", "טנגו לקלוד", "אובליביון". כל מה שאפשר לבקש מגליאנו, יש כאן.
21 הקטעים צולמו ב-Theatre De Buffes Du Nord בפריז, 152 דקות כולל 52 דקות של ראיונות, חזרות, 7 שירי בונוס וגם סרט מצויר על פי .Opale Concerto
האקורדיאון ובנדוניאון שלו פוגשים נגני כינור, פסנתר, צ'לו ובס ש"מדברים" באותה שפה יצירתית. יש כאן הרבה יותר מנגינה יוצאת מהכלל. יש כאן מוסיקה שמנוגנת עם המון אהבה ונשמה, קצב מצויין, מלודיה וגם אלתור. גליאנו הוא גאון הסווינג של האקורדיאון. די בקטע "פרימוורה פורטנה" כדי להבין מה זה דיאלוג בין אקורדיוניסט לכנרים. המעבר מקצב למנגינה מינורית וחזרה לקצב, ההרמוניה, ההשתלבות של הכלים. פיאצולה היה קם מקברו להגיד לגליאנו תודה רבה. גם אנחנו מוחאים כפיים.
