הכל מילים

אמסטף

מילים ולחן: עידו לדרמן
3/5

הזעם הוא המסר. רע בחיים, החיים לחוצים, הולכים נגד הזרם, נמאס לחכות, אבל יש מקרופון, והוא מה שנותן את הכוח האמיתי, לא התעודה האקדמית שקיבלת אחרי 4 שנות לימודים. הסינגל הראשון של "אמסטפ" (מתוך אי.פי של חמישהשירים שיצא בקרוב) מצטיין במעבר מפופ לראפ למטאל. המעברים האלה מגובים בצליל מהוקצע של גיטרות חשמליות, בסאונד, במיקס ובהפקה (יונתן דגן, עידו לדרמן, ג'ינו) שנשמעים רמה של 4 שנות לימודים לפחות. מה שקלקל לי זה הטקסט שבו הזמר (מזכיר במשהו את סולן "היהודים") מצהיר "הכול על הזין שלי, דבר אחד מעניין אותי לעמוד פה עם המקרופון ולצעוק" כאילו הצעקה כשלעצמה היא כול העניין, וזה נשמע כמו ליטוף ילדותי של האגו, ועוד לזה מודבק משפט פסימי כ"הכול אשליות" שלא מתחבר. "אמסטפ" נובחת אבל לא נושכת, אבל מוסיקלית, בחיבור בין רוק לראפ, הם נשמעים ה"לינקין פארק" המקומיים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אמסטפ עושים משהו חדש במוסיקה הישראלית, והם עושים את זה באופן מצויין. נו-מטאל זה לא הסגנון האהוב עלי, אבל יש בהם משהו שובר, שבאמת משאיר אימפקט.
    כל הכבוד להם.

    אדי.

  2. אני רוצה להגיד שלא שמעתי את כל השירים כאן, אבל השיר של ערן צור והשיר של הבחורה עם הלהלהלנד ממש איכותיים בעיניי ואני לא מבין למה תמיד חייבים לקטול, מותר גם לפרגן.

    הערת המערכת: בקורת אינה "קטילה", והמבקר אינו "חייב" שומדבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות