"היינו ילדים וזה היה מזמן, אני וסימון ומואיז הקטן". זה השיר שיוסי בחר לפתוח אוסף חמישה תקליטורים, 82 שירים, מערכונים וקטעים נבחרים.
להקשיב לחמישה אלבומים? אפתח בצפירת ארגעה: כשמדובר ביוסי בנאי, אפשר להקשיב ולהישאר בחיים ואף לצאת מזה עם חיוך גדול על הפנים.
"למות למען רעיון" עפ"י ג'ורג' ברסאנס זו כמעט אמירה פוליטית. מתי נבין שלא כדאי למות למען אבנים, שר בנאי, ואצל בנאי זה נשמע הכי נכון, הכי מדוייק.
הקונספט בעריכת הדיסק: יוסי הוא לא רק זמר, אלא בדרן, שחקן ומספר. תוכניות הבידור שלו מורכבות משירים ומערכונים, קיבלנו אוסף מעורב של שיר ומלל. היתרון בשיטה הזו שניתן לדחוס כל מה שרוצים, ומכל התקליטים, המופעים והאירועים, מהתקליטיות של קול ישראל וגלי צה"ל, מהקלטות נדירות. חדש וענתיקה. יוסי בנאי השלם.
הייתי עורך את זה קצת: מקבץ השנסונים המתורגמים של ברסנס, מוסטקי, ברל מ"אהבה בת עשרים" דרך "חצוצרת התהילה" ועד "הגוסס" ו"אם נדע לאהוב".
מצד שני, הייתי עורך דיסק מוסיקה ישראלית מובחרת, ויש הרבה יפים, "מרוב אהבה", "שיכור ולא מיין" (מתי כספי) "את הלילה שלך מרגיעים" (עודד לרר למילים של אלתרמן), "אנבל לי" (יוחנן זראי), "ילדות קשה" (חפר-זלצר), "אני שר להעביר את הזמן" (בנאי-רוזנבלום), "המתילדה שלי" (בנאי-רביץ) , "ביום הזה" (גולדברג-אמריליו)
וכמובן דיסק למערכונים: לא הכל ראוי להיכנס. יש שלא נס ליחם, ויש שריח נפתלין נודף מהם. "המורה והתלמיד" עם רבקה מיכאלי מ"שלכם לשעה קלה" 1971 לא ראוי, אבל "רבע עוף או בורקעס" לחנוך לווין ממשיך להצחיק, ובטח "לאור המצב החשוך" מערכון פוליטי ויישאר אקטואלי עוד הרבה שנים.
היפה בחמשת הדיסקים הוא מגוון העיבודים, מעין גילוי מחדש של מעבדים כאלכס ווייס, מרטין מוסקוביץ, סטו הכהן.
והם עבדו עם שנסונר עברי שידע להעביר סיפור בצליל. לכן – כל זיוף ייסלח לו. לא כדי לשמוע בל קנטו קונים דיסק של יוסי, אלא כדי לקבל שחקן שמספר סיפור בשיר בקונטקסט הקברטי הקלאסי עם קריצות לסגנונות שונים.
האוסף המחומש מקיף את מפעל חייו של אדם ואמן, שבלעדיו כל האווירה התרבותית בארץ הזו לא הייתה אותה אווירה, ומי שרוצה לקבל בנאי מכל צד, מכל קול, מכל זמן, זהו האוסף. ולעולם לא מאוחר להגיע אליו.
