קמלוט הרצליה

מתופפים ג'אז

0/5

נדמה לי שמעולם בעבר לא ראיתי שני מתופפים שהתאהבו בדואט שלהם כמו שי זלמן וג'מיאו בראון האמריקני. ראו להם את זה על פניהם הקורנות והמחייכות. כמה הם נהנו לתקשר.
שי זלמן, המתופף המחייך פתח בסולו תופים, ואחר-כך הודיע שבערב הזה אנחנו הולכים לספוג הרבה תופים. ה"אזהרה" הזו הייתה כמובן מיותרת, שהרי בדיוק למטרה זו התכנס ההרכב האמריקני-ישראלי – להעניק לקטעים של ג'ון קולטריין (בעיקר) ואלווין ג'ונס דגשים קצביים בשתי מערכות תופים.
אני לא משתגע על אינטרקציה שהופכת את הקצב לעיקר, אלא שבערב הזה קרה דבר טוב: ג'מאו ובראון הגם שהיו דומיננטיים, לא השתלטו לחלוטין על המופע. הם נתנו לג'אז של קולטריין להישמע והצליחו בדרך כלל להגיע לג'אם קולח עם הנגנים אחרים.
האחרים זה קודם כול טים גרין, סקסופוניסט אלט מצוין מניו-יורק, שניגן קולטריין מודרני, משוייף, אנרגתי, גרובי וגם מלודי. לגרין, שהספיק בקריירה הקצרה שלו לנגן עם וינטון מרסליס, יש את זה, ועוד נכונו לו שנים גדולות בג'אז.
טוב מאוד היה גלעד אברו, עם הזקנקן והקוקו, בן 25 בלבד, שמסתמן כאחד מנגני הקונטראבס הבולטים בג'אז המקומי ומנגן כקונטרבאסיסט עתיר שעות נגינה. גם הבחירה בעופר גנור (שלא הופיע בתוכניה המוקדמת) בגיטרה התברר כנכונה. הוא מאלתר בחסד, והגיטרה שלו נשמעה בעיקר בסולואיים, פחות בנגינה הקבוצתית.
קולטריין תמיד מהוה בסיס טוב לערב ג'אז מתוזמר היטב, והפעם – אנרגתי במיוחד, פרט לבלדה אחת שהוקדשה לזכרו של ג'ון היקס, הפסנתרן שהופיע לפני כמה חודשים על אותה במה ונפטר בשבוע שעבר, ושנוגנה ברגישות מופתית ע"י ידי גרין.
זלמן וג'מיאו הסתערו על התופים עם רעב בעיניים, וניסו גם מעין תיפוף סימולטני עם אתגר ושעשוע. הערב הגיע לשיאים עם Like Sonny שקולטריין כתב לכבוד סוני רולינס, וכאן התחושה הייתה זה לא רק מפגן ראווה של תופים כפולים, אלא דואט מתופפים שהוא חלק ממכונת ג'אז שכול חלקיה עובדים בתזמון.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות