אני שומע את רוברט פלנט צורח "מאז שאהבתיך", וזה בלוז בריטי מעורר געגועים, כמו קלסיקות אחרות באלבום. זהו ההרכב שעשה הסטוריה בין 68' ל-80', ובנה נדבך חשוב בבריטיש בלוז-רוק-מטאל הבריטי. "דייזד אנד קונפיוזד" בדיסק הראשון לקח אותי לפינק פלוייד. "בלאק דוג" מתמצת את ה"הבי מטאל", ו"אול לוטה לאב" מחזירני לקטע הרוקבלוזי. עוד קלסיקות: "מדרגות לגן עדן", "שיר המהגר". גם בדיסק השני נמצא קטע רוק נצחי "קשמיר" וגם "כל אהבתי". זפלין ז"ל חיה, נושמת. בועטת. תמיד. על לד זפלין 2