אייל ווייס – גיטרות, גיא ברתור – בס, רן לבנון – תופים, אורי ויינשטוק – קלידים. הפקה מוסיקלית: אורי זך.
איה כורם הגיעה למופע הבכורה עם רף ציפיות די גבוה. התקשורת מייצרת עכשיו תמרות אש ועשן מכול בוגרת מוכשרת של "רימון". וכבר מכנים אותן ה"מירי מיסיקיות". כורם אינה מסיקה, גם לא קרן פלס. כורם היא כורם, עם הפוטנציאל שלה.
היא עלתה בשמלה מלמלה שחרחורת, כמו שמלבישים לטקס קבלת תעודת גמר בתיכון . עיצוב שמלה זה אולי לא בראש שלה. יש יועצים לכול דבר. לא בטוח שכולם יודעים מה-טוב-לה.
מוסיקה יש לה לכורם. כבר מסדרת לעצמה רפרטואר מאוזן שמגיע גם מהחברים הטובים ללימודים. שירים שהיא כתבה, קאבר אחד לשלום חנוך ("נגד הרוח") שיר שכתב לה איתי פרל שגם עלה לדואטים ב"השיר של איתי".
יש לה גם מה להגיד בין השירים. מצחקקת קמעה. ההורים בקהל. כול הבנים-נגנים שאיתה הם חתיכים ומדהימים. וואלה. אבל מה: נחמדה ולא בכוח.
התערובת המוסיקלית מגוונת: הפופ הדרמטי של "קיץ", פסיכולוגיה נדושה ברבע אגורה ("גם אתה הרי יודע שאני אוהבת אותך, אבל גם את עצמי"), דאנס אלקטרוני ב "שיר אהבה פשוט" וגם קולח, בוסה נובה קלילה ב"פגישה", על התאהבות קצת ממוסטלת, לא רציונאלית, שובבית ("תדע לך, זה לא אני, זה רק האלכוהול"), ואלס ב"מילים" שיר יפהפה, על הבטחות של מאהב שאכזבו.
שירים מורכבים יותר – "קליפה" על יחסים שצימחו אצלה קליפה. "סוף הלילה" – שיר תשוקה גדולה של נפש טעונה-דואבת.
כורם דרמטית, אבל יודעת להוריד הילוך בלי לצרוח רגש, לשיר בטונים שמביעים תשוקה עמוקה וגם להחליף לחיוך פנימי רגוע ב"יונתן שפירא" (שיר שהקהל דרש) סיפור רומנטי קומי על אחת שמחפשת חתן, ואמא בכלל לא ידעה שצריך לקחת בחשבון את יונתן שפירא.
עוד שיר אהבה יפהפה – "אתה זורם אצלי בדם", שנשמע כסיטואציה של איבוד ילד בהפלה, שיר שהיא שרה מעצמותיה.
בסך הכול, כורם יודעת ליצור איזון בין השירים המקוריים שלה ואלה שכתבו לה חברים טובים, הטונים שלה לא משקרים, סיפורים כביכול נדושים שהיא הופכת לשלה. כורם שרה רהוט, יודעת מתי ללחוץ על הקול, מתי להנמיך-לאפק, מוסיקה קליטה ולא דביקה. עיבודים שמשרתים (אורי זך).
שורה תחתונה: רק האלבום השני שלה יראה אם היא גם תישאר איתנו לשנים הבאות, כפי שזה מסתמן.
