היא מגלמת קשת הסגנונות השחורים מג'אז, דרך בלוז וגוספל. יש ה קול שברירי, חזק וחודר. כאן נינה בעשרים ושלושה שירים, 2 אלבומים בדיסק אחד, היא והפסנתר, וזוהי אמנות הפרשנות הקלסית. כשהיא שרה "מי אני?" לפי ברנשטיין, זה התערטלות רגשית. כשהיא מטפלת ב"מגע אנושי", זה הרוך האלגנטי החם שלה, בשיר קטן ומרגש, ואותה אלגנטיות, מהורהרת, נמצא ב"אני מסתדרת לא בלעדיך" (קרמיקייל), פסנתר מעודן. את התיזמור האלגנטי ממקבלים ב"מראה האהבה" לפי דיוויד ובאכארך.
