חלומות למבוגרים

ארקדי דוכין

הליקון
5/5

"הלילה לא הייתי פה, הייתי שם, ולא הרגשת אותי קרוב בגלל הסם" 

התחלה שקטה. מנגינה מחלחלת. מה הם "חלומות של מבוגרים"? ארקדי פותח במסע הזיות שמחלחל כסם מוסיקלי מתקתק.
איך אתם רוצים את דוכין?  הזוי, מלנכולי, זועם? עד שתגיעו למס. 13 בדיסק תקבלו קצת מזה וקצת מזה.
מה רוצה הבנאדם? חלום שייקח אותו למקום אחר. הבדידות לפעמים הורגת, הבת-זוג – ביאוס…  ארקדי לקח את גבע אלון כדי שיקשט את הבדידות והתסכול בצלילי גיטרה מופלאים.
אמרנו קצת מזה, קצת מזה. הנה צליל אקוסטית וקול שברירי אמוציונאלי שמשדר תשדורות מצוקה – "הוא כמו צל בחלון, רועד ממגע, כולו דאגה מלאבד אותך, לא לחלום עלייך". והנה, אחרי האקוסטית מתפרץ האיש הזועם ברוקנ'רול סוער ודרמטי – "אני יכול להיות גם לא מנומס, שם פס, דופק פנס לירוק עלייך". בום! מה קרה? 
נו, טוב, אנחנו עוברים לספת הפסיכיאטר. מאתרים צדדים אחרים בנפשו של האיש. הפיצול קיים גם בשיר "חמור", גם הוא נושא מטען נפץ שקשור ליחסים בינו-בינה. והנה – שיר על שחרור מעולה של אשה – "את לא נמצאת", וכאן אין "פיצול". חסרונה הוא מתנת שחרור נפשית, פיזית ומינית, ובכל זאת… נו, טוב. הבעיה מוכרת. פשוט, מלודי. הורג ברכותו.
ארקדי מנסה לברר מהות יחסים בין איש לאישה. משהו לא טוב קורה בסיפור הזה. "תסתכלי עלי", הוא אומר לה ב"ביני לבינך", "נצא לרחובות, תסתכלי עלי".

בגלל אשה שנטשה, ארקדי יכול להיות גאון המלודיסטים, וזה קורה גם בשיר שנקרא "קוץ", ולדבר הביאוס חבר אליו גלעד כהנא, שגם לאורך הדיסק חלק פה ושם את חרוזיו עם ארקדי.
אמרנו הזוי? תלחצו על 5 בשלט. אם היא אוהבת, איך זה שהיא לא נוגעת בו. פרשת היחסים הלא הגיונית הזו לוקחת אל הפסיכודלי. אני מבחין בשימוש בולט ואטרקטיבי בבס. אתם שומעים ביטלס?
בואו נצא עם דוכין לדיוטי פרי ("דיוטי פרי"). זה דאנס, וועם זאת – שום דבר שמח. הוא ממשיך להיות דרמטי ונואש, כי הדיוטי פרי מזכיר לו (לגלעד כהנא) מקום שהיא היתה פעם שלו.
ב "תקליטים" קרה משהו לא שגרתי. זה לא ארקדי דוכין. אני לא זוכר שהוא כתב מנגינה עם מהלך מוסיקלי מתוחכם כזה. נשמע לי יותר יוני רכטר. – "עצב מתוק עושה לי לבכות, צובט אותי מבפנים וכמו תינוק יונק כל פיסת חיים". גם המילים, גם המנגינה – נס מוסיקלי.
"טמטום" הוא שיר שמעביר תחושה של ערפול חושים – "ותמיד על כול דף חלק צץ איזה כתם", שר ארקדי נואשות. מעין שיר הלל לטמטום בחיים, שאתה לא מבין את פשרם, שמכניסים למערבולת של חוסר הבנות. העוצמות הפסיכודליות בשיר לקחו אותי לדיוויד בואי, לביטלס.
יש רגעים שדוכין קצת משחרר לחץ, כמו ב"סעי אלי" לפי מילים של אריאל הורוביץ. לא שהשיר אינו עוסק ביחסים סבוכים בינו ובינה, אבל המוסיקה משדרת משהו יותר אופטימי. 
ולסיום – רגע לפני התהום, יש אור בקצה מנהרת היחסים ביניהם. נשאר איתה, מכין לה קפה בבוקר ומנגן פסנתר. אנחת רווחה. והוא עוד חולם להוציא רישיון לחופש.
ארקדי סיפר לי סיפורים על עצמו, על תחושותיו, וליווה אותו במוסיקה שהיא מעין חיישן רגשי, רבת צבעים, מצבי רוח, מנגינות יפות, הרמוניות חכמות, עיבודים משדרגים. אני לקוח את הדיסק הזה לאי בודד לחלום חלומות למבוגרים. להגיד אלבומו הטוב ביותר עד היום? לא אסתבך בסופרלטיבים. המבין יבין.

ראיון וידאו עם ארקדי דוכין

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן