יום יום, ההופעה, תיאטרון תמונע ת"א

דנה ברגר

4/5

היא מהרוקריות היותר אמינות שצמחו כאן, בנתה את עצמה מדיסק לדיסק היום היא מנתבת עצמה יותר ויותר לנתיב מיינסטרים מלודי, מנגינות ידידותיות בעיבודים עכשוויים . היתרון של ברגר שהיא פרפורמרית בכל סוג: פופ, רוק, פאנקי ודאנס. 
בסוף הערב, מספרת ברגר על איך שיר שנקרא "גן מאיר" נולד. זה קרה כשעברה לפני שנים להתגורר ברחוב קטן בת"א, המליץ שמו, בית הסמוך לגן התל-אביבי המיתולוגי. היה זה ערב ראש השנה. היא הייתה לבד, שעות לא קלות של בדידות ("ראש השנה בחוץ, בפנים הכל שבור לי") והנה צלצול, ועל הקו טוני פיין מהרדיו מודיע לה כי נבחרה לזמרת השנה. רגע הזוי בטירוף.
אחרי ההופעה ב"תמונע", נדמה לי שברגר ממש אינה זקוקה עוד להודעות מהסוג הזה כדי לקבל חיזוקים. היא כבר בשלב הרבה יותר מתקדם בקריירה שלה.
הגם שיש לה בערב הזה לפחות 10 שלאגרים, ברגר כבר לא באה רק כדי לעשות את מצעד פזמוניה. היא עולה לבמה כדי לתת את הפרשנויות שלה לשירים בזמן הזה, מעומק הבגרות שלה, מהיכולת שלה להתייחס לשירים גם מפרספקטיבה עכשווית.
היא פתחה בשירים מהחדש שלה "חרותי", "היום זה אנחנו", "ככה זה", "מותר". בהמשך יגיעו "לומדת לעוף", "עד הקצה", "תוך כדי תנועה", "חמימות חולפת", "בוכה לך", "בא והולך" ועד "שקט" ו"מלך" בהדרנים.
מה שאני אוהב בדנה ברגר 2006 זה הגיוון שלה כזמרת, ולאה רק ברפרטואר רחב שכבר מספק לה חומרים מכול השנים, אלא ביכולת להעניק לכול שיר את הדקויות והעוצמות הטמונות בו. היא מנצלת נכון את הרכב שלושת הנגנים ( יניב דדון – גיטרות, מיכאל פרוסט – בס ,ניר מנצור – תופים)
ברגר יוצאת מספקנות, משאלות, מניסיון לתחקר את עצמה, את מהות האושר. לא כול טקסט באלבום החדש מתחמק מהנדוש, אבל הרוב כתובים טוב.
האמת היא שלא ציפיתי מברגר לדברים אחרים מאשר במופע הזה, וטוב שהיא עושה את מה שהיא ידעת לעשות – הכי טוב. זה אומר – דברים מגיעים אצלה מחדרי הלב, מהרהורי הנפש. המלודיה הטיפה מינורית-מלנכולית, הטון הטיפה דואב, היכולת לספר תחושות או סיפור מתוך רצון כן לחלק אותם עם המאזין.
יש שירים שמחלחלים יותר. דוגמא: השיר "מותר" של צרויה להב. "מותר לאהוב רק לא להתאהב", שרה ברגר, ומספרת על אותו "חטא" שממשיך ללכת איתה.
היא לא מנסה להיות דרמטית בכוח, אבל היא יודעת להעביר סערת רגשות, כאילו היא נמצאת בתוך תא וידויים: "החטאים שלי הולכים איתי לכול מקום", מטפסת ברגר אל שיאי הרגש, ותודה ללואי להב, פסיכולוג זמרים, שידע להביא אותה לשיר נכון את השיר הזה.
ברגר לא עברה מהפך קיצוני, אבל היא מצליחה להגיד דברים מבפנים דווקא בנתיב מיינסטרימי מלודי, באיזונים בין המר והמתוק, במנגינות ידידותיות, קליטות, אבל לא מתחנפות או קיטשיות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. הייתי כבר בהופעה של דנה ברגר בת' תמונע והיא פשוט מדהימה, איך שהיא שרה, איך שהיא מנגנת, איך שהיא זז היא מדהימה דנה ברגר היא מלכת הרוקנ'רול הישראלי
    היא הזמרת הכי טובה שיש!!
    וכמה שהדיסקים שלה מדהימים ההופעות שלה עוד יותר מדהימות!
    מומלץ בחום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות