נו, אתם בטח מכירים את הקול הרך, השברירי והמתחנן של סשה ארגוב מ"שיר ערש" (ששר מתי כספי) שאומר "אולי בכל זאת רבע עוף". סשה קיבל בשיר הזה את תפקיד המלך. בכל שאר הדיסק הכפול הזה שמקורו בשני תקליטים – סשה מסתפק בתפקיד הפסנתרן ומאציל את רוחו על המבצע מתי כספי, מעריץ אמיתי, שאהבתו ליצירה ארגוב קיימת כמעט בכול ביצוע בשיר.
הדיסק הכפול כולל שני תקליטים ובסך הכל 23 ביצועים של כספי ללחני ארגוב. הדיסק הראשון הוא מהקלטה מ-1982 באולפני טריטון בת"א. כספי ניגן בפסנתר, מנדולינה, אקורדיון, גיטרה בס ואף בתופים.
הדיסק השני הוא מהקלטה חיה שנערכה באולם קיבוץ העוגן בין ה-4 ל-6 במרץ 1984.
ההבדלים בעיקר בעיבודים. כול שיר ואיפיוניו. פסנתר בודד מעניק את קווי המתאר של השיר, אצל ארגוב זה המון. אבל ב "אם תרצי" ואת "האהבה שלי אינה תלויה בדבר" כספי בחר לעבד בסגנון סמבה. גם זה יצא יפה.
מעבר לעיבוד כזה או אחר, התוצאה הסופית היא דיסק שמבחינתי ישכון לעד בפנתיאון של הזמר העברי. על ארגוב אין נדמה צורך להרחיב. מלחין ייחודי, איש המלודיה וההרמוניה המורכבים והמפתיעים, אחד ויחיד, שממשיך להיות נערץ על מוסיקאים ותיקים כצעירים.
וגם על כספי אין צורך להחביר מילים – גם הוא אחד ויחיד, מלחין של קשת צבעים מוסיקליים, מעבד בחסד, מלודיסט מופלא. וכזמר הוא ניחן בדיוק ובצבע קולי שמדר המון חום.
אז כששני ענקים נפגשים, סביר להניח שיקרה דבר יפה. אני שומע את כספי ב"עד" (אהוד מנור) רומנטיקה שגורמת לך להחסיר פעימה, ב"מילים" (נתן יונתן) היותר קצבי ו"שיר משמר" (נתן אלתרמן) וליבי נמס. איך כספי יודע לאפק רגש, ובכל זאת לתת תחושה שהוא מתרגש ומתפעם. סולו פסנתר. לא צריך יותר. ואם לחזור למס. 3 – "חופשה באדום" – הרכות המהורהרת בביצוע הולס הזה. מי כותב היום לחנים כאלה.
ו"זמר מפוחית" (אלתרמן) – בשירתו החרישית והמתגעגעת של כספי, בעיבוד אקוסטי מינימליסטי. עדין עושה את העור חידודין.
"אהובתי שלי לבנת צוואר" – איזה עידון יש בשירתו של כספי, משהו נקי, פיוטי שלא שמעתי ביצועים אחרים לשיר בן האל-מוות הזה.
וגם קריצת העין הפסנתרנית ב- "מעבר לתכלת, מעבר לזוהר" הקצבי (רחל שפירא) וב"הם בזמר הזה" (קובי לוריא) ומצד אר הרצינות ה"ההיסטוריוסופית" של "כן היו הדברים מעולם" (לפי תרצה אתר)
אם יש געגועים לשירים האלה – ככה אני מעדיף להתגעגע, כמו שכספי שר "השמלה הסגולה ו"אהבה אחרונה" (חיים חפר), "וידוי" (אלכסנדר פן) בענווה צובטת. גם כמה שסשה אהב לשמוע.
