יש משהו יפה בשירה של איתי גלוסקא, אלא שלמרות שהוא יודע לטפס יפה בסולם האוקטבות, עדיין דרוש שיפור בשירה, פחות מניירה ויותר אמת, יען כי הטקסט הזה לא ממש הגיע. הגיעה יותר הפראזה היפה של הגיטרה החשמלית. הוא שר על מצבה העגום, על רקע ירח שכבה, הוא לא יחזור אפילו בעוד שנה. ושוב – נושא כאוב – האהבה ואובדנה. סלואו קליט למדי, הלחן בסדר, פסנתר מינורי יפה בפתיחה. נשמע להיט רומנטי עשוי מחומרים מיושנים זה עובד, אבל לא להיט אולטימטיבי.