אורי קפלן – סקסופון טנור, אייל תלמודי- סקסופון, תמיר מוסקט – תופים ותכנותים, תומר יוסף – שירה ופרקשנס, אורי כינרות – גיטרה, סקסופון, בנו הנדלר -בס

נו דאל מומנט. שמחה גדולה. צוענית, בלקנית. חסידית. אפרו. ה"נו סמוקינג אורקסטרא" של קוסטוריצה פוגשים את "תזמורת חתונות ולוויות" של ברגוביץ. מוסיפים לזה ביט ועוד ביט ועוד ביט עם מנות גדושות של פאנקי (שני סקסופונים), הרבה אנרגיות עצומות והמון תנועה היפראקטיבית.
ההרכב הישראלי המצליח והמבוקש בעולם, "בלקן ביט בוקס", שרשום על שמם של אורי קפלן ותמיר מוסקט, הוא למעשה דאנס כול-אתני עשוי במיומנות אופנתית-מקצועית עם ים של גרוב.
לקדרת הבישול הכניסו הרבה ירקות אתניים – בלקני, צפון אפריקני, ים-תיכוני מזרח-אירופאי, ערבי, ספרדי, כליזמרים, Pאנק, רוקנ'רול. מה שרומס את הגבולות האתניים זה הקצב- קצב בלקני, רגאיי, דאנס. החבורה לוקחת את זה קודם כול לכיוון רצפת הריקודים, לחתונה, לכפיים ולרגליים וגם מנסה גימיקים כרקדנית בטן וזמר חסידי. תומר יוסף מוסיף ליצנות, דוהר ומשתולל על הבמה בצורה די סתמית. מה לא עושים בשביל החגיגה.
שמחה לא חסרה לשנייה בשילוב הזה של קצב, נשיפה ואלקטרוניקה, והקהל אמנם . זז נון-סטופ ללא מעצורים. מבחינה זו לקוסטוריצה וברגוביץ' יש כאן פייט רציני.

מה שחסר לי ב"בלקן ביט בוקס" שמצאתי אצל הנ"ל – זה הומור ופיוט. פחות ביט ויותר נשמה, יותר נאראטיב. הבלקן ביט בוקס הם מכונת דאנס שמקדשת קודם כול את הקצב והופכת את המופע לקרקס מוסיקלי יותר מאשר לאירוע מוסיקלי בעל ערכים אומנותיים ייחודיים.
מה שיצא זה חאפלה, שעם כול הצבעוניות המלהיבה שלה – היא בעיקר לעשות-שמח-בכוח או סוג של מניפולציה דאנס אתנית מסחרית.