אני מכיר את ברק חנוך בעיקר מההופעות שלו כגיטריסט (מצוין) עם אלון אולארצ'יק. לפי דף הביוגרפיה, את חשיפתו הראשונה קיבל במופע "נדודי שינה" עם שלמה גרוניך, ויש לו עוד כמה תחנות בדרך שקצרה היריעה שבבקורת הזו לפרט. השיר החדש, למעשה הראשון שלו מתוך אלבום צפוי, הוא מעין רוק בלוז מיד-טמפו. שיר אהבה נואשת ("הייתי קרוב לעשות משהו שממנו אין דרך חזרה"). הוא קורא לה לעזור לו לקבל מחדש דברים שכבר הייתה לו חזקה עליהם, כמו, למשל, המבט שלה כשהיא מתגאה בו. קול מחוספס, הבעה מתוחה אמיתית, עיבוד גיטרות שמדגיש את הדרמה האישית. מנגינה יותר מסבירה. והעיקר: סוף סוף שיר אהבה שחודר ומחלחל בלי טיפת קיטש.