פעם חשבתי על ג'סטין טימברלייק במונחים של הקלין-קאט סופרסטאר האמריקני לכל המשפחה. ללהקה שלו קראו Nsync, "אנ סינק", להקת טין אייג'רס שהתחרתה בבקסטריט בויז והקבילה פחות או יותר להרכבים כמו הספייס גירלז. טימברליק כבר כמה שנים על מסלול של קריירה עצמאית, והנה אלבום שאומר – הבחור מתיישר על המסלול ולוחץ על הדוושה.

הטקסטים לא ממש מראים שמשהו יוצא דופן קרה, אבל טימברליק בהחלט מתחיל להתחמק מדימוי הקלין-קאט, והולך על סאונדים עדכניים ועשירים. What Goes Around הוא הפקת מיד-טמפו שאינה פופ הסוכריות של Nsync. זה סול מדונסס מעוטר נפלא בצליל סיטאר. אהבתי את Losing My Way בצירוף מקהלת גוספל (האזינו לדגימה למטה). וגם הבלדה השקטה היחידה באלבום – Another Song All Over again מעידה לא רק על הלחן המשובח אלא על הבשלות של טימברלייק כזמר.

למי שמתעניין בהפקת סאונד: אין לי בעיה עם זה שטימברלייק ומפיקיו הלכו על מהדורות עכשוויות למייקל ג'קסון ולפרינס. Chop Me Up הו מבחינה זו מאסטרפיס, האופן שמכניסים את ההיפ הופ – ולא בדלת האחורית. בטח שהצליל מסחרי לאללה, אבל בואו לא נעמיד פנים. פופ מהסוג הזה הוא פופ מהסוג הזה, לא רוק אלטרנטיבי, לא טקסטים שמשאירים חומר למחשבה (הבחור שר על סקס בכמויות כאילו שזה באמת חסר לו) והוא נמדד באיכות הקצב, בהפקה, בגימיקים של הסאונד, בהגשה. מבחינה זו טימברלייק ומפיקו טימבאלאד עשו אוניברסיטה להרבה הפקות "שחורות" שיוצאות מבתי החרושת לפופ בארה"ב. תכניסו למגירת הדיסק, וזה יעשה לכם מסיבת דאנס ענקית.