"מלא אותי/ כי אני רחוקה מהבית/ ואין לי הרבה מה לומר"
מזמן לא שמעתי זמרת פולק קאונטרי טובה, אותנטית. חשבתי שהזן הזה מפטסי קליין ועד אמילו הריס – עבר זמנו. והנה הזמרת הזו, שון קולבין, אותנטית בעל קול והבעה שבאים ממקומות מאו שורשיים. יחד עם המפיק הקבוע שלה John Leventhal שון מספרת סיפורים בשירים מלודיים עטופים במעטה של עצבות, צליל קאונטרי מאוזן שעוזר לה להעביר את סיפוריה. "שמלת קיץ" הוא שיר שקט וטעון: "לבשתי את שמלת הקיץ היפה שלי/ קלה ודקה הכי טובה שלי/ סירקתי שיערי ועצרתי נשמתי/ יצאתי אל העולם הפראי". הבחורה הבוגרת אומרת שלום לנערה הביתית הצנועה ויוצאת להתעמת עם החיים.
שילוב של אורגן, גיטרות אקוסטיות וחשמליות במינונים הנכונים, תופים לא תוקפניים. צליל נקי מאוד אבל לא מתקתק מדי. יש לה כאן שני קאברים – לשירו של פול ווסטרברג הנקרא "Even Here We Are" ול-"Words" של הב-יג'יז העיבודים מאוד חסכוניים, נותנים לשון קןלבין להביע את הפרשנות שלה. וזה נשמע אותנטי עד הסוף. סטורי טלרית, שמחזירה לרוק-פולק קאונטרי כמו שאהבנו לשמוע בלי יומרה להתחדש בכוח.
