מי שמחפש מוסיקה לפי עונות השנה, שיקח את הפולק-פופ סינגר-סונגרייטר האירי הזה אל מתחת לשמיכה. חורף זה הזמן. אלבומו השני אחרי "O" של 2002, ודמיין רייס ממשיך להיות שקוע באותה אווירה, שובר לבבות מעודן, אינטרוספקטיבי. מספר סיפורים על תלאות האהבה, נושם כל מילה. קול נוסף באלבום הוא של הזמרת Lisa Hannigan. בקטע הפותח "9 Crimes" וב-Sleep Don't Weep. הטונים המלנכוליים עושים את שלהם.

ללכת שבי אחרי הרהורי ליבו המושרים של רייס. מוסיקה מינימליסטית, חושפת.. רייס שר מתוך עורקיו. האנרגיות שלו אמוציונאליות לחלוטין, וזה קיים בכל מילה, בכל צליל של פסנתר או הגיטרה האקוסטית שלו. הטון השברירי. דווקא השירים הפחות מעובדים תזמורתית טובים– THE ANIMALS WERE GONE , טובים מאוד GREY ROOM ו – ACCIDENTAL BABIES. אז נכון שיש גל כזה של פולק סינגרס (כמו דיוויד גריי) ששופכים את כאבי האהבה שלהם, אבל דמיין רייס אינו זמר של גל. במבחן האותנטיות, הוא יותר מאשר מקבל ציון מצטיין על אמינותו.