מוסיקה של האלפיים היא ניחוח. לא המלודיה, לא הזמר, אלא האווירה, ואם אפשר לדנסס את האווירה, מה טוב. שף הרמיקסים, איאן פולי, סוחב עבר עשיר כרמיקסר למרות גילו הצעיר יחסית. המוסיקה מזכירה את "קפה דל-מאר", מותג, מודל. קלות נסבלת, לעיתים. מתברר שהמוסיקה לשקיעות מהווה השראה להפקות חדשות. פולי מחבר מלודיות, קצב האוז והשפעות ברזיליאיות(שירה פורטוגזית). נדמה לי שכמה קטעים כאן, הגם שאינם פיסגת המקוריות, יועדפו על קטעי סדרת הקפה דל מאר.
