מתאבן: אריק קלפטון עם "דמעות בגן עדן" עיבוד כמעט עירום. מתאבן מס. 2: אלאניס מוריסט עם "אירוני". מה עוד? "קיס פרום רוז עם סיל. אר.א.אם" – "מאבד את דתי". ק.ד. לאנג – "קונסטנט קרייבינג", רוד סטיוארט- "הלילה הוא הלילה". יש עוד הרבה מוכרים ויפים. מה שחשוב: ברוב ה-18 הצליחו להגשים את רעיון האנפלאגד – שיר עירום מדציבלים של גיטרות חשמליות, קווי מיתאר ראשוניים, אבל לא של איזה סקיצות בחזרות. אלו הופעות חיות חמות. האופי האקוסטי הופך חלק מהשירים ליותר פולקיים כמו ב"מספיק חזק" עם שריל קרואו הנהדרת.
אומרים ששירים המבוצעים לייב טובים מהביצועים המוקלטים באולפן. לא תמיד. אבל כאן, כששומעים את לני קרביץ בבלוז Are You Gonna Go My Wayאו את בראיין אדאמס ב-Summer of '69, פייג’ ופלנט ב-Gallows Pole ואת אנני לנוקס ב- Here Comes the Rain Again, אפשר לומר – וואללה.
