מתאבן: אריק קלפטון עם "דמעות בגן עדן" עיבוד כמעט עירום. מתאבן מס. 2: אלאניס מוריסט עם "אירוני". מה עוד? "קיס פרום" רוז עם סיל. אר.א.אם" – "מאבד את דתי". ק.ד. לאנג – "קונסטנט קרייבינג", רוד סטיוארט- "הלילה הוא הלילה". יש עוד הרבה מוכרים ויפים. מה שחשוב: ברוב ה-18 הצליחו להגשים את רעיון האנפלאגד – שיר עירום מדציבלים של גיטרות חשמליות, קווי מיתאר ראשוניים, אבל לא של איזה סקיצות בחזרות. אלו הופעות חיות חמות. האופי האקוסטי הופך חלק מהשירים ליותר פולקיים כמו ב"מספיק חזק" עם שריל קרואו הנהדרת.
אומרים ששירים המבוצעים לייב טובים מהביצועים המוקלטים באולפן. לא תמיד. אם כאן, כששומעים את לני קרביץ בבלוז "אר יו גונה גו מיי וויי" או את בראיין אדאמס ב"קיץ 69" פייג’ ופלנט ב"גאלוס פול" ואת אנני לנוקס ב"הנה שוב בא הגשם", אפשר לומר – וואללה.
