מי שהתלבט איך להגדיר "מוסיקת עולם", הנה מופע שיתן תשובה לפחות אחת. גורן ברגוביץ המלחין החצי קרואטי חצי סרבי של "שעת הצוענים" ו"חלום אריזונה" , סרטיו של הבמאי הבוסני אמיר קוסטריצה ניצח על חגיגה עממית מהסוג ששומעים פעם בחיים, תמצית של עממיות אותנטית עם קורטוב של נוסטלגיה, מוסיקה שיש בה יופי של פשטות, אנושיות, עצב ושמחת חיים. ברגוביץ הוא נקודת אור גדולה בקצה מנהרת האומללות של העמים הבלקנים למודי הסבל.
גורן ברגוביץ שילב כמה הרכבים, שביחד יצרו כור היתוך מלהיב: מקהלת גברים, שלוש זמרות בולגריות, חטיבת כלי נשיפה צוענית, תזמורת כלי מיתר. ברגוביץ מחבר את המוסיקה שהלחין לסרטים עם הקצב העממי הסוער של המוסיקה הצוענית ועירובים של סגנונות בלקניים ורוק, התוצאה היתה ערב של קונטרסטים, משהו שיש בו גם פיוט, גם אתנחתא של פאן וחיוך, גם פשטות של שמחת חיים עממית.
שמעתי כמה מהדיסקים של ברגוביץ, ואין ספק שהמוסיקה הזו פורחת במופע חי. ברגוביץ לקח מוטיבים מהמוסיקה הבלקנית והפך את היצירה למוסיקה אוניברסלית, אדמתית, תמצית הנשמה הבלקנית מצד אחד, אבל גם מאזכרת משהו מהטראגי_קומי והסוריאליסטי מסרטיו של אמיר קוסטוריצה. מוסיקה שלוקחת את הקצבים של יוון ומחברת אותם לפולק הבלקני שבין בולגריה, מקדוניה, סלובניה וקרואטיה. החבורה מגיעה לאושר בקצב, במנגינות, בבמגוון כלים. ההתרגשות הלא פחות גדולה היתה לראות גורן ברגוביץ, המלחין בן ה-54
ברגוביץ הוא קודם כל יוצר אוניברסלי פתוח. לא מוסיקאי אתני במובהק, אצלו מתחברות אתניות וצועניות באוריינטציה עכשווית. ברגוביץ בחר חבורה של גברים בלבד, אליה צירף את מקהלת הקיבוץ הארצי ותזמורת כלי ממיתר. השירה הגברית נותנת צבע ועוצמה שיש בהם את החיספוס, שברגוביץ רוצה כנראה להשיג, מתכונת עממית שורשית, שיש בה להט חושים. המוסיקה של חתונות ולוויות פרט להיות קומוניקטיבית ומענגת מזכירה שוב שהאמנות תעמוד תמיד מעל לקיצוניות הלאומנית ההרסנית.
הופעות: ירושלים – מתחם הרציף – 29.6.2010, תל אביב היכל התרבות – 30.6.2010, חיפה מרכז הקונגרסים – 1.7.2010
