סקין המוכרת מלהקת "סקאנק אנאסי" מתרככת. כאן היא פחות רוקיסטית, פחות זועמת, יותר אמוציונאלית, יותר זמרת אישית, משהו בין מייסי גריי לנינה סימון. זמרת עם חיספוס במינון, עם קול שמשדר תחושות בטן. את כל המימדים שבה מקבלים כבר בשלושת השירים הראשונים, "נאמנות" השקט-רגשני, TRASHED בלדה רוקיסטית ו"דונט לט מי דאון" הרך. ב"הקשב לעצמך" יש מנוע רוקיסטי מאחוריה, וגם זה שיר מלודי להפליא. במקום הטקסטים הפוליטיים (נגד גזענות, קנאות דתית" של "סקאנק") סקין מתמקדת ביחסים שבינו ובינה. כמעט כל שיר מגיע ונוגע בשמיעה ראשונה ונהייה מכר ותיק בשנייה ובשלישית. וההפקה האקוסטית-חשמלית-אלקטרונית פשוט עושה טוב לה, למאזין.
