"מה שאת עושה לי"

דניאל זילברשטיין

הליקון, פופ ארט
3/5

תצלום העטיפה – פנים יפיופיות-מיוזעות-מסוקסקות – נראה כתמונת פרסומת לתחתוני גברים. בהמשך לפי הטקסטים נקבל הסבר: היא כמעט שלו אבל חומקת מידו. מוכן לתת זמן כדי שתהיה שלו. ומצד אחר – מדמיין עצמו רוקד עם הרבה בנות. מחורמן-מחומם עליה, אך לדאבונו הוא לא בראש שלה. בכל זאת, הוא חש שהוא יכול להבעיר בה אש. אז מה יבקש? – קצת זמן.
אני לא מאמין לאף מילה מהטקסטים באלבום של זמר הלהיטים התורן. לזילברשטיין אין כאן מה לומר. יש לו בעלי מקצוע שעושים העבודה. העיקר שזה יצא מקצועי, חזק. זה יוצא מקצועי וחזק, אך בדרך כלל – נטול נשמה אמיתית.
עזבו אתכם ממילים. כמעט כול טקסט בא להריץ שיר דאנס או סלואו פופ שטוח כמו ג'ינגל לתחתונים, מהסוג שכובשים ללא בעיה את הטופ טן, רצפת הריקודים, וגם מככבים בראש מצעד הרינגטונים.
רק לעיתים רחוקות מצליח זילברשטיין להתחמק מלהיות פרודוקט בפס יצור, שאליו חברו המפיק השבדי ג'ורג' סמואלסון והמפיקים המקומיים המיומנים והמעודכנים לסצינת הפופ-ריתם-נ'-בלוז-היפ הופ מומי לוי, רוי אדרי וחגי מזרחי.
החריזה הפונקציונאלית-טכנית, באה לשרת את הקצב וההפקה. הטקסט רץ עם המוסיקה, או יותר נכון המוסיקה רצה לפניו, ולא הכי מעניין מה זילברשטיין באמת שר על היחסים בינו ובינה – אם הוא מחוזר, מאוהב או מתגעגע להיות נאהב.
זה הולך על שבלונה קצבית עם תוספות – הכפלות קוליות ("זמן"), צליל גיטרות אקוסטיות, ניחוח לטיני ("ונרקוד") קישוטים מזרחיים ("מה שאת עושה לי") וגם נגיעות היפ הופ. בתחום ההתמחות הזה (פופ-דאנס-ריתם נ' בלוז), המיקסים והגימורים מבריקים, הסאונד מלוטש, אבל כזמר – זילברשטין מצליח רק רק מעט להוכיח יכולת, בטונים שמזכירים את זמרי להקות הבנים הפופולאריות, במיוחד הביצוע של מס. 10 "זה לא אני".
לא איכפת לי שיכנו את הזילברשטיין – "הריקי מרטין של הדאנס הישראלי". הוא מקצוען, הוא מתאים פיקס להפקות עדכניות של מכונות ביט. מבחינה זו, אין תלונות. הבעיה עם זילברשטיין – שהוא ישרוף את רצפות הריקודים, ישאיר שובל אש וייעלם. לפחות לפי סוג החומרים הזה שהוא מציע עכשיו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות